יש לכם ילדים קטנים? תראו בכמה גדל המינוס שלכם מדי חודש
נתונים חדשים של הלמ"ס מראים עד כמה קשה למשפחות עם ילדים קטנים 'לגמור את החודש' - עם פער של 1,000 שקל בין ההכנסות וההוצאות. הבעיה לטווח הארוך: העוני שבו חיים ילדים חרדים וערבים
בדיקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמתפרסמת היום (א') מראה עד כמה גדולות ההוצאות של משפחות עם ילדים קטנים, ועד כמה חלק גדול מהן מתקשות 'לגמור את החודש'. ההוצאה הכוללת של משפחה עם שני ילדים או יותר עד גיל 6 עמדה ב-2015 על 17,476 שקל בחודש (כולל הוצאות על דיור), בעוד ההכנסה נטו (אחרי תשלומי מסים וקצבאות מהביטוח הלאומי) עמדה על 16,474 שקל בחודש, או במילים אחרות - מינוס של 1,002 שקל בכל חודש. המינוס הזה עובר בקרב כל החתכים של האוכלוסיה הישראלית – יהודים לא-חרדים, חרדים, ערבים, תושבי המרכז והפריפריה, צברים ועולים חדשים.
- משקי הבית לוו יותר: זינוק של 62% בהכנסות מימון ישיר
- בנק ישראל חושף: הריבית על הלוואות למשקי הבית כפולה מזו הניתנת לעסקים
- בועת האשראי הצרכני ממשיכה להתנפח: יתרת החוב של משקי הבית גדלה בכ-1.3% ברבעון הראשון
אחת ההוצאות המשמעותיות של המשפחות הללו, שמהוות כ-11% מהמשפחות בישראל, היא על חינוך (מעונות יום, גנים פרטיים, משפחתונים ועוד) ודיור (שכר דירה או משכנתא). משפחות אלו הוציאו בשנת 2015 כל חודש בממוצע כ-2,043 שקל על שירותי חינוך שונים ו-3,853 שקל בחודש על דיור. צריך לומר שלפחות חלק מההוצאה צפויה לקטון בשנה הבאה עם כניסה של רפורמת הצהרונים שאמורה להוזיל את מחיר הצהרונים ולהעמיד אותו לכל היותר על 935 שקל בחודש.
בהתאם, גם שיעור העוני בקרב המשפחות הללו גדול יותר, ועומד על 31%, לעומת 19% בכלל האוכלוסיה. שלל הנתונים שמספקת הלמ"ס נותנים מבט נוסף על הפערים הגדולים בקבוצות האוכלוסיה השונות של ישראל.
צילום: שאטרסטוק
שיעורי העוני גדולים במיוחד בקרב משפחות חרדיות 62% ו-72% בקרב ערבים. על פניו זה נראה כמעט כמו מובן מאליו. ההכנסות של המשפחה החרדית והערבית היא גם כך קטנה יותר מאשר בקרב משפחה יהודית לא-חרדית (שמכניסה פי 2 יותר מאשר החרדית והערבית), וכאשר מדובר בהורים צעירים לילדים קטנים אז על אחת כמה וכמה. אך מדובר בנקודה קריטית, משום שהילדים של שתי האוכלוסיות הללו עתידים להיות חלק ניכר מאוד מהאוכלוסיה בישראל בעשרות השנים הקרובות, והחיים בעוני גם כך מכניסים אותם בנקודת זינוק נמוכה יותר לשוק העבודה העתידי, מה שיפגע גם ביכולת ההשתכרות שלהם וגם ברמת החיים הכלכלית של כלל המשק.
כבר היום, משפחה יהודית לא-חרדית מוציאה על חינוך ילדיה 1.8 יותר מאשר משפחה חרדית ופי 3.1 ממשפחה ערבית, כאשר הוצאות תושבי המרכז על חינוך גבוהים פי 1.3 יותר מאשר בקרב תושבי הפריפריה, אם כי לפחות חלק מהפער יכול להיות מוסבר בסבסוד ממשלתי שמקבלים תושבי הפריפריה ומשפחות עם הכנסה נמוכה. כך או כך, זה בדיוק המקום בו מתחיל אי השיוויון הבין-דורי.
