חקר ביצועים: השבוע של מנדלבליט, ביל גייטס ו"משחקי הכס"

מנדלבליט: קואליציית אימים

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוכנס בעל כורחו למלכודת. אם יגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, יגידו שנכנע למפגינים שלוחצים עליו להגיש כתב אישום מתוך אמונה שיש ראיות מוצקות שהוא מתעלם מהן. ואם לא יגיש, יגידו שנכנע לראש הממשלה שמאשים את כל העולם ואשתו בניסיונות להפילו מהכס. כל החלטה שיקבל היועץ תיצבע כנגועה בשיקולים זרים. והנזק הזה לא ידבק רק בו, אלא במערכת אכיפת החוק בכלל. ומי אחראי? הקואליציה שנרקמה בין נתניהו למפגינים, היחידה שניתן היום להקים בישראל בין הימין לשמאל. פעם חשבנו שקואליציה כזו נחוצה כדי להביא שלום. היום האחדות הלאומית אפשרית רק במהלכים לכרסום הדמוקרטיה ושלטון החוק בישראל.

משה גורלי

אביחי מנדלבליט, היועמ"ש צילום: צביקה טישלר

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 https://www.clfb.org.il/heb/main/

משקיעי נדל"ן: עיניים עצומות לרווחה

בשולי סקירתו השבועית חושף הכלכלן הראשי באוצר ממצא משונה: משקיעי הנדל"ן שמכרו דירות בירושלים ביוני הגיעו מהמעמד הבינוני־גבוה (הכנסה של פחות מ־22 אלף שקל ברוטו בחודש בממוצע), אבל קנו את הדירה בלי משכנתא. עובדה: 70% מהם לא ביקשו לקזז תשלומי ריבית ממס השבח. המסקנה: "יש בכך כדי להעמיד בסימן שאלה את מקורות המימון של דירות אלו". מאחורי סימן השאלה מסתתר הון שחור שחלקו הופק בארץ וחלקו הוברח מחו"ל. ההלבנה הזאת פינקה את חברות הנדל"ן ואת קופת המדינה, שהעדיפה להעלים עין, אך פגעה קשות בציבור: מחיר דירה בעיר הבירה הוכפל בעשר שנים. סימן השאלה הזה לא יכול להיקבר בעמוד 8 בסקירת הכלכלן, הוא צריך להפוך לסימן קריאה לוועדת חקירה ממלכתית.

אורי תובל

ירושלים צילום: עמית שאבי

הדירקטוריונים: חסרי חשיבות

בטבע כבר שנים ארוכות שאין גרעין שליטה, והחברה מתנהלת לפי רוחו וגחמותיו של המנכ"ל התורן. לאן זה הוביל אותה, כולם יודעים. בבזק, לעומת זאת, יש בעל שליטה דומיננטי שמכתיב את ההתנהלות, ולאן זה הוביל אותה - גם את זה כולם יודעים. בשתי החברות יש דירקטוריונים עמוסי כוכבים רבי ניסיון, שאמורים היו לנטרל מהלכים מסוכנים. זה לא קרה. אז מה הנחיצות בגוף הזה, שמתגלה שוב ושוב כאנמי וכנוע מול עוצמת בעל הבית או הכריזמה של המנכ"ל? המסקנה היא שעל המשקיעים להנמיך ציפיות מהדירקטוריון. ועדיין, מדובר בגוף נחוץ, ולו בשל כך שהוא מספק עוד שכבה של אנשים שיידרשו לתת דין וחשבון בבוא היום.

גלית חמי

מדד האוניברסיטאות: ערכיים וטיפשים

מדד שנגחאי היוקרתי פרסם השבוע את דירוג 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם, ולראשונה מאז 2003 האוניברסיטה העברית לא נכללה ברשימה. במקביל הטכניון, המוסד הישראלי היחיד שנותר בה, הידרדר 24 מקומות בדירוג למקום ה־93. מדובר במגמה שנמשכת כבר כמה שנים, והאחראית היחידה למצב היא המדינה. כשאין תקציבים, אין מחקרים ואין מספיק פרסומים בכתבי העת המדעיים. וכשאין פרסומים, המוסדות הישראליים מידרדרים עוד ועוד בדירוגים הבינלאומיים. אבל מה זה משנה? העיקר שמשרד החינוך פרסם השבוע את דירוג בתי הספר הערכיים, שמתגמל אותם, בין היתר, לפי כמות המתגייסים שהם מספקים לצה"ל. שהרי למה צריכה המדינה לתקצב אקדמאים שימצאו תרופה לסרטן? יותר חשוב לייצר עוד חיילים שלא שואלים שאלות.

ספי קרופסקי

האיחוד האירופי: עין תחת עין

האיחוד האירופי החליט על אימוץ תהליכי בקרה וסינון לרכישת חברות מקומיות בידי משקיעים סינים מחשש לפגיעה באינטרסים ביטחוניים. הרקע: סין שברה אשתקד שיא של השקעות מעבר לים עם 34 מיליארד דולר, ובמקביל הטילה מגבלות כבדות על השקעות חוץ במגרשה. באיחוד מבהירים לסין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, שגם הם יכולים לשחק את המשחק הזה. יתרה מזאת, הם המציאו את המשחק הזה. כבר שנים שצרפת וגרמניה מנהיגות מדיניות פרוטקציוניזם, אפילו דנונה זכתה בכבוד המפוקפק והוגדרה כאחזקה אסטרטגית, כך שמכירתה לגורם זר נמנעה בידי צרפת. במציאות מקבילה שבה בזים באירופה לבריטניה בגלל הברקזיט ולארה"ב בגלל טראמפ מדובר על לא פחות מצביעות. לפחות עכשיו האיחוד מודה בכך בפה מלא.

ויקי אוסלנדר

טראמפ: דוהר לעבר השוליים

חוסר הנכונות של דונלד טראמפ לגנות מיידית את הרצח הניאו־נאצי בשרלוטסוויל עלה לו לא רק בגינויים מהזירה הפוליטית, אלא גם מהקהילה העסקית. מי שנתן את האות היה קנת' פרייזר, מנכ"ל ענקית התרופות מרק, שהכריז על מחויבותו לעמדה נגד קיצוניות ואלימות והתפטר ממועצת היועצים של הנשיא. בעקבותיו הלכו גם מנהלי אינטל ואנדר ארמור וסימנו עוד אבן דרך בהתנתקות של הנשיא מאגף המיינסטרים במפלגה הרפובליקאית. אחרי שפיטר את ראש לשכתו ריינס פריבוס והצליח לקומם את הקהילה העסקית, שלא ששה לעימותים עם הבית הלבן, טראמפ נותר מוקף בעיקר בבני משפחתו, בגנרלים ובאנשי ברייטבארט. עוד צעד במסע אל החסר־תקדים.

אורי פסובסקי

גייטס: לידיעת טייקונינו

ביל גייטס, האיש העשיר בעולם, תרם 4.5 מיליארד דולר לצדקה. דבר התרומה לא יצא בהודעה לעיתונות, אלא נחשף במסמכים שהגישה מיקרוסופט לרשויות. כמעט מתן בסתר. ומה אצלנו? עשירי ישראל יוכלו לקרוא על התרומה ממגוון מקומות משונים: בני שטיינמץ ממעצרו בחשד למתן שוחד והלבנת הון; שאול אלוביץ יוכל להתפעל בעודו מורחק ממשרדי בזק בחשד למרמה והפרת אמונים; ונוחי דנקנר יוכל להיזכר בימיו כתורם קולני בהמתנה להחלטת השופט בערעור על הרשעתו בהרצת מניות. והרשימה ארוכה. נכון, עבריינים פיננסיים יש בכל העולם. הבעיה היא שבישראל 2017 יש פחות מדי חמלה נטולת אנוכיות ויותר מדי אנוכיות נטולת חמלה.

סופי שולמן

HBO: חוויה שאי אפשר להדליף

הפרק הרביעי של "משחקי הכס" דלף לרשת כמה ימים לפני מועד השידור הרשמי שלו, שחל ביום א' האחרון. למרות זאת הוא הפך לפרק הנצפה ביותר בהיסטוריה של רשת HBO, עם רייטינג של למעלה מ־10 מיליון צופים. בניגוד גמור למודל צפיית הבינג' שהשרישה נטפליקס, HBO ממשיכה לדבוק במודל של פרק בשבוע, וזה עובד לה מצוין בזכות תוכן מצוין שהדביק סביבו קהילה של מעריצים אדוקים. "משחקי הכס" היא מדורת השבט האולטימטיבית, פחות או יותר היחידה היום. וכדי לקיים את הטקס הכמעט־דתי של צפייה קולקטיבית ואחריה צריכה והפצה של ציוצים בטוויטר, סטטוסים בפייסבוק וממים בכל האינטרנט - חייבים לסנכרן שעונים לפי השעון הממלכתי של הרשת. לו רק עוד רשתות טלוויזיה היו מבינות שלפעמים התשובה להאקרים היא פשוט לא לייצר זבל.

הגר רבט

ניקולס מאדורו גרה, בנו של נשיא ונצואלה, מחזיר אש לאיומיו של טראמפ על התערבות צבאית בוונצואלה