רפורמה חדשה בדרך: חברת החשמל תפסיק לייצר עד 2028

ניתוח של משרדי האוצר והאנרגיה חושף את שאיפות וציפיות המדינה לגבי הרפורמה בחברת החשמל, שלפיהן עד 2028 ייצור החשמל יעבור במלואו לידיים פרטיות, התעריף לצרכן יירד ב־16%, הרווח הנקי יעלה עד לרמה של 1.9 מיליארד שקל בשנה והיקף החוב יצטמצם מ־42 מיליארד שקל כיום ל־18 מיליארד שקל בלבד.

המסקנות נגזרו מהשוואה בין מצבה הפיננסי של חברת החשמל בספטמבר 2014, לפני שהיצרניות הפרטיות תפסו מקום משמעותי בשוק, לבין מצבה במרץ 2017, כשהפרטיות כבר אחראיות לכשליש מהייצור. מהניתוח עולה כי בתקופה שנבדקה גדל ההון העצמי של החברה ב־35% לרמה של 17.4 מיליארד שקל, החוב הפיננסי נטו לבנקים ולגופים המוסדיים ירד מ־49 מיליארד שקל ל־42 מיליארד שקל, תזרים המזומנים מפעילות שוטפת נשאר פחות או יותר באותה רמה, של 2.2 מיליארד שקל לרבעון, והרווח הנקי הסתכם ב־316 מיליון שקל לעומת 204 מיליון שקל בסוף הרבעון השלישי של 2014.

המצב דווקא השתפר

השורה התחתונה שעולה מהנתונים הללו מבחינת הממשלה היא שבניגוד לטענות ועד העובדים וההנהלה ב־2014, מצבה של חברת החשמל לא הורע בעקבות כניסת השחקנים הפרטיים לשוק, אלא דווקא השתפר. עוד מחדדים במשרדי האוצר והאנרגיה כי בהינתן שלא היתה פגיעה באיתנות הפיננסית, הרי שגם לא היו פיטורי עובדים כתוצאה מכך. לשיטתם, הרפורמה, שבגרסתה הנוכחית כוללת העברה של מלוא הייצור לידיים פרטיות, השארת הולכת החשמל, חלוקתו וניהול המערכת בידי חברת החשמל ופיטורים ופרישה של 3,000—4,500 עובדים, כתלות בהסכמות עם הוועד, תהפוך את המונופול המסורבל לחברה רזה ויעילה.

בימים האחרונים נפתח חלון לקידום הרפורמה אחרי יותר מעשרים שנה של ניסיונות כושלים, וזאת בשל צו על תנאי שהוציאו שופטי בג"ץ לעובדי חברת החשמל שנוקטים עיצומים זה כחודש. הצו, המורה לבית הדין הארצי לעבודה ולהסתדרות לנמק מדוע יש להותיר בידי עובדי חברת החשמל את זכות השביתה, ואם כן — באיזה היקף, ניתן ביום ראשון בלילה במסגרת עתירה של המדינה לבג"ץ על כך שבית הדין הארצי לעבודה העניק לעובדים את זכות השביתה בחודש מאי האחרון. העיצומים של עובדי חברת החשמל כוללים הקפאת הגבייה מלקוחות, עד למצב שהחברה נקלעה לפער תזרימי של 2 מיליארד שקל בחודש.

רפורמה עם בעיות

הבעיה העיקרית עם הרפורמה המוצעת היא שהאוצר בעצם נוהג בחברת החשמל כפי שנהג בנמלים. כתוצאה מחוסר יכולת או חוסר רצון להתמודד עם דרישות ועד העובדים, איפשר ליצרניות פרטיות להיכנס (או הקים שני נמלים חדשים) והשאיר את החברה עם אותו מבנה הוצאות, אבל עם הכנסות שהולכות וקטנות. בתגובה לכך הוועד ביקש את זכות השביתה.

בנוסף, למשרדי האוצר והאנרגיה אין תשובה ליום שאחרי הרפורמה. גם אם יצליחו לחתום הסכם עם העובדים, לא ברור מי יקנה את תחנות הכוח של חברת החשמל. חוקי הריכוזיות והצורך בכיסים עמוקים במיוחד עלולים להשאיר את השטח בעיקר לחברות זרות.

בסביבת חברת החשמל חושבים שהממשלה כבר איחרה את הרכבת, ושבעוד 10 שנים כבר ייכנסו אנרגיות מתחדשות (שמש ורוח) ותחנות כוח זעירות, כך שהייצור יהיה מבוזר ויתחלק למחוזות. במקרה כזה, מה הטעם להפריט לעשר שנים, כשהעתיד לא רלבנטי לתוכנית?