ביהמ"ש: "עדי המדינה מסימנס ישראל לא מקנים גם לחברה הגנה מהעמדה לדין"

הסכמי עדי המדינה שהפרקליטות חתמה עם בכירים לשעבר בסימנס ישראל במסגרת פרשת השוחד בחברת החשמל, לא מקנים חסינות מהעמדה לדין גם לחברה עצמה. כך פסקה היום (ב') שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, מיכל אגמון-גונן, בהחלטה שדנה בדרישת סימנס ישראל לבטל את כתב האישום נגדה. המשמעות של ההחלטה היא שהטענות המקדמיות שהעלתה סימנס ישראל לביטול כתב האישום נגדה נדחו, והמשפט ימשיך להתנהל.

על פי תקציר ההחלטה שמשתרעת על פני 95 עמודים ופורסמה היום, כנגד סימנס ישראל הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של מתן שוחד ועבירות נלוות. מדובר בפרשה של מתן שוחד של מיליוני יורו על ידי סימנס ישראל לבעלי תפקידים בכירים בחברת החשמל, כדי לקדם עסקאות של סימנס העולמית בהיקף של כ-700 מיליון יורו.

כתב האישום הוגש נגד סימנס ישראל ושישה בעלי תפקידים בכירים לשעבר בחברת החשמל. לאחרונה, הודו חמישה מהם במסגרת הסדרי טיעון בקבלת שוחד והוטלו עליהם עונשי מאסר בפועל וקנסות. ההעמדה לדין התאפשרה בין היתר לאחר שהמדינה חתמה על הסכמי עד מדינה במסגרתם הוענקה חסינות לשלושה מנהלים בכירים לשעבר בסימנס ישראל - אורן אהרונסון, מנכ"ל סימנס ישראל לשעבר; יצחק הירש, בעל מניות בסימנס ישראל; וגונתר וייס, בכיר לשעבר בסימנס העולמית ששימש מנכ"ל סימנס ישראל לפני אהרונסון.

תיק החקירה נגד סימנס העולמית נסגר לאחר שהודתה בחלק מתשלומי השוחד, שילמה קנס של 160 מיליון שקל לקופת המדינה והתחייבה להנהיג תוכנית אכיפה פנימית. סימנס ישראל ביקשה, בטרם שמיעת הראיות, לבטל את כתב האישום נגדה, בטענה שהמדינה לא הייתה רשאית לתת חסינות למנהלים לשעבר בחברה כדי שיעידו נגדה. סימנס ישראל טענה שמתן חסינות למנהלים נותני השוחד, מחייבת מתן חסינות גם בעניינה. באמצעות עו"ד נדב וייסמן, היא הוסיפה וטענה שמתן חסינות למנהלים פוגעת בזכותה להליך הוגן, ובכללה זכותה לשתוק ולא להפליל עצמה. כמו כן, היא טענה שהעמדתה לדין ללא המנהלים מהווה אכיפה בררנית.

מיכל אגמון גונן, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב צילום: אוראל כהן

כאמור, היום ניתנה החלטה על ידי השופטת אגמון-גונן שדחתה את טענות סימנס, וקבעה כי כעיקרון אין מניעה כי המדינה תתקשר בהסכמים עם מנהלים כדי שיעידו נגד החברה בה כיהנו. על פי הודעת דוברות בתי המשפט, אגמון-גונן ניתחה את העקרונות בבסיס העמדה לדין של תאגידים, והבהירה שסימנס לא זכאית ליהנות מהחסינות שקיבלו אהרונסון, וייס והירש. זאת, כיון שתורת האורגנים, מכוחה מיוחסים מעשיהם של נושאי משרה בכירים לתאגיד, נועדה רק לצורך הטלת אחריות פלילית, ומרגע גיבוש העבירה אין עוד זהות ביניהם.

השופטת הבהירה, כך ההודעה, שאם לא ניתן יהיה לתת חסינות לנושאי המשרה הבכירים, שהם אלו שביצעו בפועל את העבירות, כדי להרשיע את החברה בה כיהנו, יהיה סיכוי רב שתאגידים שעברו עבירות, כמו עבירות השוחד, לא יתנו את הדין על מעשיהם. על כן קבעה, כעניין של מדיניות כי יש לאפשר הסכמים מסוג זה.

השופטת הוסיפה וקבעה כי כיום, כשתאגידי ענק כסימנס מעורבים בכל תחומי החיים, יש לשקול אילו הגנות יש להעניק להם. לדבריה, השוואת תאגידי הענק לפרט לצורך הענקת זכויות אינה נכונה עוד. החשש כיום, כך ציינה, הוא מפני פגיעה בזכויות אדם דווקא ע"י תאגידי הענק, ולא רק ע"י השלטון.

השופטת ציינה בנוסף שיש להבחין בין חברות ענק לחברות בודדים, וכן בין חברות למטרת רווח לחברות לתועלת הציבור. כשמדובר בחברה גדולה שמניעיה בביצוע העבירות, הן הגדלת הונה הכלכלי, יש למעט במתן הגנות, שבמקורן נועדו להגן על הפרט כשהוא ניצב בחקירת המשטרה. לאור זאת קבעה כי אמנם לסימנס כנאשמת יש זכויות, אך הן "חלשות" מאלה המוקנות לאורגנים.

ממחלקת ני"ע בפרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה נמסר: "בית המשפט אימץ את עמדת הפרקליטות ודחה את טענותיה המקדמיות של חברת סימנס ישראל. בהחלטתו קבע בית המשפט קבע כי אין בעריכת הסכם עד מדינה עם אורגן של חברה כדי לגרום לחסינות התאגיד מפני העמדה לדין, ועמד על החשיבות שבאכיפה כלפי תאגידים".

התיק מנוהל בידי עוה"ד יהודית תירוש-גרוס, סגנית מנהלת מחלקת ני"ע בפרקליטות, ועוה"ד אבי ארוניס ואסף עיסוק מפרקליטות מיסוי וכלכלה.