ועדת החקירה לאשראי הטייקונים: הלווים הגדולים לא יידרשו לספק הסברים לכנסת

מליאת הכנסת החליטה אתמול פה אחד על הקמת ועדת החקירה לאשראי הטייקונים. הוועדה תעסוק בפעילות נותני האשראי והרגולטורים החל מ־2002. נקבע שבמקרה שיתגלו לוועדה חשדות פליליים היא תעביר אותם למשטרה ולגופי חקירה נוספים.

אולם המלחמה האמיתית שהתנהלה אתמול בבוקר בוועדת הכנסת לא עסקה בהקמת הוועדה. הרגולטורים הרלבנטיים כבר השלימו עם עצם החקירה. נושא המלחמה היה הצעת חוק נלווית, שבה התחילה ועדת הכנסת לדון אתמול, שתקנה לוועדות חקירה פרלמנטריות סמכות לזמן בכפייה אישים ומסמכים חסויים מחברות ציבוריות ומגופים רגולטוריים.

יו"ר ועדת הכנסת יואב קיש (הליכוד) חשף שהלחצים לסיכול ההצעה הגיעו עד לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון. צפוי שהם רק יגברו. כבר אתמול היה ברור שחברי הכנסת יצטרכו להתפשר ולהעביר הצעה פחות גורפת. הח"כים שבו ואמרו לרגולטורים שהם מוזמנים להציע חלופות.

תרחיש יום הדין

האנשים שמאחורי ועדת החקירה - היו"ר איתן כבל (המחנה הציוני), יו"ר הקואליציה דוד ביטן (הליכוד), קיש ויוזמת הוועדה ח"כ איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני) - כבר רשמו הישג אחד מובהק: בזכות ההצעה לחוק חובת הזימון המשק כולו מתייחס לוועדה ברצינות. במקום שהם ירדפו אחרי הרגולטורים וראשי הבנקים והגופים המוסדיים, אלה רודפים אחריהם.

תצוגת תכלית של המצב הזה נראתה אתמול בדיון בוועדת הכנסת, שאליו הגיעו באופן נדיר שלושה רגולטורים בכירים: המפקחת על הבנקים חדוה בר, יו"ר הרשות לניירות ערך שמואל האוזר והממונה על שוק ההון דורית סלינגר. חברי הכנסת לא זוכרים מתי היה להם מפגש פסגה כזה בישיבה אחת. כבל אמר: "אני רואה פה רגולטורים שאנחנו מתחננים שיגיעו - הרכב מלא, אין פציעות".

צילום: עומר מסינגר

לפי הרגולטורים, חובת הזימון עתידה להחריב את המשק, לא פחות. האוזר אמר: "ההצעה הרסנית לחברות הציבורית ולמשק. חברות אומרות שיימחקו עצמן מהבורסה. ההצעה תרתיע חברות שיכולות להביא כסף. מובילאיי לא תבוא". סלינגר המשיכה: "אם חברות יעלו על המוקד לא תהיה לעם ישראל פנסיה". כבל בתגובה: "הם טוענים שיהיה כאוס מוחלט. זה שטויות".

בר היתה היחידה שהתמקדה בחובת זימון המסמכים החסויים ולא בזימון האישים והתנגדה בחריפות לדרישת נחמיאס ורבין לחשיפת דו"חות ביקורת של הפיקוח על הבנקים על מתן הלוואות ענק לטייקונים. לטענתה, "זה יפגע באפקטיביות של ההגנה על כספי המשקיעים". בר סבורה שוועדת החקירה צריכה להסתפק ב"תובנות, מסקנות ודרישות שדרשנו. לא נכון לפגוע בחיסיון", אמרה. בתגובה שאל אותה קיש: "אם לא נרד לרמה הפרטנית, מה עשינו"? כבל הוסיף: "לא תהיה ועדה שתדבר עם עצמה. צריך להגיע להסדר שיאפשר לנו להגיע לחומר".

גם היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון לא עשה שום מאמץ להסתיר בישיבה כמה הוא אינו מתלהב מההצעה. "מדובר בהרחבה דרמטית של חובת ההתייצבות של גופים ופרטים וחובת מסירת מידע עם סנקציות", אמר. ינון הזהיר שהמנגנון הזה פוגע לא רק בחיסיון הבנקאי אלא גם בחסיונות אחרים, כמו סודיות ביטחונית או עורך דין־לקוח.

אתמול כבר זכו הרגולטורים לתמיכה באוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן מש"ס אמר ש"אם פוליטיקאים יתחילו לגרור חברות ציבוריות לחקירה לא מקצועית זה עלול לגרור פגיעה קשה". לדבריו, "מי שנושא באחריות זה הרגולטורים ואי אפשר להחליף אותם. יש נושא של סודיות ונראה שהמורכבות לא עומדת לנגד עיני הח"כים שמוליכים את החקיקה".

יו"ר סיעת כולנו ח"כ רועי פולקמן, נציג סיעתו של שר האוצר בוועדת החקירה, אמר אתמול: "כרגע נראה שהצעת החוק שדורשת לחשוף מידע עסקי חסוי לא עוברת בג"ץ. גם לא צריך לייצר איום על המגזר העסקי. מצד שני יש היגיון לחזק את ועדות הכנסת והוועדה צריכה להיות אפקטיבית". לדבריו, "זימון אנשים בכפייה פחות בעייתי, הבעיה היא חשיפת מידע עסקי".

הפשרות האפשריות

יש שלושה כיווני פשרה אפשריים למחלוקת סביב סמכויות הוועדה. הראשון: למקד את אפשרות הזימון רק בחברות ציבורית נותנות אשראי (בנקים, חברות ביטוח) ולא בכל החברות הציבוריות. השני: להרחיב את הסמכויות כהוראת שעה, כלומר חוק זמני, רק לצורך ועדת החקירה הזו.

הכיוון השלישי: להגיע להסדר עם הבנקים וחברות הביטוח על הגעת האישים והמצאת המסמכים. קשה לראות איך הסדר כזה יוצא לפועל. ראשית, ועדת החקירה מתכוונת לחקור אירועים מ־2002 וספק אם החברות יכולות להתחייב שבכירים שלהן לשעבר יתייצבו. שנית, ספק אם לחברות יש יכולת להמציא מסמכים שחל עליהם חיסיון בנקאי בלי חוק שיחייב אותן לעשות זאת.

וזו בעצם השאלה העיקרית: בלי חומר חסוי, כמו למשל דו"חות המפקח על הבנקים על ההלוואות לטייקונים, הוועדה לא תוכל לעשות את עבודתה. מצד אחד, יש בעיה גדולה לתת לה את החומר הזה. מצד שני, גם הבנקים יתקשו לטעון שחיסיון בנק-לקוח חמור יותר מהמידע על שירותי הביון של ישראל והנשק האטומי שוועדות בכנסת מקבלות באופן שוטף. השאלה היא אם כבל יכול להבטיח לבנקים סודיות הרמטית מהסוג שיש בוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון. התשובה היא שאם המידע יגיע ל־11 חברי הוועדה, אין סיכוי לסודיות.

לדרמטיות של הוויכוח תורמת גם העובדה שעל פי חוות דעת של ינון יש צורך בשינוי של שני חוקי יסוד כדי להעניק לוועדה סמכויות זימון - חוק יסוד: הכנסת, כדי שהוועדה תוכל לזמן אנשים ומסמכים מהחברות הציבוריות; וחוק יסוד: הממשלה, כדי שהיא תוכל לזמן אנשים ומסמכים מהגופים הרגולטורים.

השינוי של חוק יסוד: הממשלה הוא החשוב יותר, שכן הוא מחייב רוב של 61 חברי כנסת בשלוש קריאות. ד"ר דנה בלאנדר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציינת ש"תהליך החקיקה החפוז אינו מקובל ומוכיח שמדובר בשינוי שנתפר כצורך השעה". נשקלת האפשרות להעביר את הצעת החוק במושב הקיץ רק בקריאה ראשונה. מהלך כזה יגרום לכך שרוב עבודת הוועדה תידחה למושב החורף ולא תתקיים בפגרה.

כרגע, הצעת החוק לא מדברת על חיסיון בנקאי בלבד, אלא גם על חיסיון רפואי או פסיכולוגי, יחסי עורך דין־לקוח או סודיות ביטחונית - הצעה גורפת מאוד. הדרך שבה מבקשים יוזמי ההצעה להתגבר על בעיית הסודיות היא שהמסמכים יועברו תחילה ליו"ר הוועדה, שיוכל להחליט אם להציגם לחברי הוועדה. כמו כן, הוא יוכל להחליט להציגם בישיבת ועדה חסויה ולאסור על פרסום המידע שיימסר בה. כאמור, ספק אם שיטה זו יכולה להבטיח חשאיות.

לעומת זאת, הסעיף שמאפשר לחייב אנשים להופיע בוועדה נראה הרבה פחות קשה, אם כי בלנדר מזהירה מפגיעה בזכות לפרטיות ולצנעת הפרט. בפועל, מכיוון שמדובר בבעלי תפקידים בחברות ציבוריות, שייחקרו על ביצוע תפקידם, קשה לראות איזו סיבה יש לא לדרוש מהם להגיע לכנסת ולהסביר את החלטותיהם.

יש גם סנקציות לסרבנים. על פי הצעת החוק, הפרת הוראה להתייצב או להמציא מסמכים תיחשב לעבירה פלילית שדינה קנס. בנוסף יכול יו"ר הוועדה לשלול מהסרבן או משדלן הפועל מטעמו את הזכות להופיע בפני ועדות הכנסת למשך חצי שנה. יו"ר הכנסת יוכל לעשות כך גם לגבי הגוף שבו עובד הסרבן, למשל בנק או חברה בורסאית אחרת. מדובר בשתי סנקציות קשות עבור גופים וממלאי תפקידים עסקיים: אחת היא העבר הפלילי, השנייה היא איסור השדלנות. הקנס נראה הזניח מכולם.

הטייקונים לא ייחקרו

שמה הרשמי של הוועדה הוא "ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים". ההיבט שבו הכנסת מפגינה אחריות היא לגבי מה שלא תחקור - את הטייקונים עצמם. "הטייקונים לא מעניינים", אומר כבל. "אולי נזמין אותם. לא נחייב אותם לבוא. הסיפור זה המלווים והרגולטורים". במילים אחרות, הוועדה תבדוק לא את מי שלקח את הכסף, אלא מי שנתן את הכסף של הציבור ואת מי שאפשר לו לעשות זאת.

לוועדת החקירה נקבע הרכב מרשים, אולי נבחרת החלומות של הכנסת הזו. במקור, בוועדה היו אמורים להיות תשעה חברים. במהלך ישיבת ועדת הכנסת אתמול התפרץ ביטן לישיבה והתרעם על כך שיו"ר ועדת הכספים משה גפני אינו חבר בוועדה. בכירי הוועדה יצאו החוצה וברגע האחרון הוחלט לשנות את תקנון הכנסת כדי להגדיל את מספר החברים בוועדה מ־9 ל־11 כדי לצרף אליה את גפני. ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ צורף לאיזון כעוד נציג של האופוזיציה.

הוועדה תכלול שישה נציגים מהקואליציה וחמישה מהאופוזיציה. את האופוזיציה ייצגו היו"ר כבל, נחמיאס ורבין, ח"כ חיים ילין (יש עתיד) ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) ופריג'. בנוסף לקיש, גפני ופולקמן, ייצגו את הקואליציה גם יו"ר סיעת ישראל ביתנו ח"כ רוברט אילטוב, ח"כ יגאל גואטה (ש"ס) וח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי).

הוועדה צפויה לקבל לא רק סמכויות חריגות אלא גם תידרש לעמוד בחובות חריגות. חברי הוועדה יידרשו להגיע לפחות ל־50% מהישיבות ותידרש נוכחות של לפחות מחצית מהחברים כדי לקיים דיון. כמו כן, דו"ח הוועדה חייב להתקבל ברוב קולות.

סמכויות החקירה לח"כים יפגעו בהפרדת הרשויות

האם ח"כים מסוגלים לבצע חקירה משפטית? ואם כן, האם זה תפקידם? זו אחת השאלות העיקריות שעומדות מאחורי המלחמה סביב חוק הזימון בכפייה לוועדות חקירה פרלמנטריות. ברמה העקרונית, היועץ המשפטי לכנסת איל ינון וגם המכון הישראלי לדמוקרטיה טוענים שתפקידה של הכנסת אינו לחקור. לצד טענה זו, רבים אחרים טוענים שפוליטיקאים אינם יכולים לבצע חקירה משפטית יסודית והוגנת.

את העמדה הזאת ביטא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות אילן פלטו, שאמר בישיבת ועדת הכנסת אתמול: "הלכתם רחוק מדי. הכותרות שהח"כים יקבלו יהיו על המצבה של שוק ההון. הוועדה נועדה לעשות רק שיימינג לגופים במשק ולקבל כותרות. זה יהיה קרקס. לחברי הוועדה אין את הכלים לנתח את סיכוני האשראי של הבנקים".

אלא שגם היועץ המשפטי של הכנסת לא מתלהב מהצעת החוק. "הכנסת לא גוף חקירתי", אמר ינון בישיבה. "אסור לה להתיימר להיות מקבילה של אגף החקירות ברשות לניירות ערך".

הטענה השנייה היא שהענקת סמכויות חקירה לוועדה תיצור פגיעה קשה בהפרדת הרשויות בין הכנסת לרשות השופטת. לדברי ד"ר דנה בלאנדר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מדובר ב"סמכויות דומות לאלו של ועדת חקירה ממלכתית שבראשה שופט בדימוס. מתן סמכויות מעין שיפוטיות לוועדה יכול להביא בעתיד ל'חיסולי חשבונות' ולמסעי השמצות".

היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון

עוד לדבריה, ועדות חקירה פרלמנטריות נועדו לשמש כלי לפיקוח על הממשלה, לא על המגזר הפרטי. בלאנדר מתריעה מפני "מדרון חלקלק להרחבת סמכויות הוועדה גם לחקירת עמותות ואנשים פרטיים בעתיד".

נכון, הכנסת שלחה לוועדה הזו את בכירי הח"כים שלה, אבל אין הבטחה שכך ייעשה גם בעתיד. חשוב לחקור את האשראי לטייקונים, אך חברי כנסת יוזמים ועדות חקירה גם על רקע פוליטי. האם גם לוועדות אלו צריכות להיות סמכויות זימון?

מצד שני, כמו שאמר ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת), המצב שבו מחזקים את הכנסת במקום להחליש אותה הוא שינוי מרענן. ובניגוד לטענות, הסמכות לזמן אנשים ומסמכים לא הופכת את הכנסת לגוף שיפוטי. היא עדין לא תהיה מוסמכת לחקור בשבועה או להסיק מסקנות אישיות. גם ההזהרות שהמשק יקרוס נראות קצת מוגזמות.

נראה שיהיה צריך למצוא פתרון פחות גורף, אך כזה שעדיין יאפשר לח"כים לזמן אישים בכפייה. כך למשל, ניתן לקבוע שהכנסת תחליט אם להעניק סמכויות זימון לכל ועדת חקירה בנפרד.

השאלה של זימון מסמכים שנמצאים תחת חיסיון הרבה יותר מסובכת. מה המשמעות של חיסיון אם מחר אפשר להפר אותו? והאם הוועדה באמת רוצה לעסוק בעתירה לבג"ץ שללא ספק תוגש בנושא?