המדינה מתמרצת את עובדיה להעדיף רכב פרטי על ציבורי
ישראל היא שיאנית ה־OECD במספר כלי הרכב לק"מ, אבל זה לא מפריע לממשלה להעניק לעובדי המדינה המחזיקים ברכב פרטי החזר ממוצע של 17.7 אלף שקל בשנה לעובד. לעומת זאת, עובד שנוסע בתחבורה הציבורית מקבל 3,500 שקל בלבד
העומס בכבישי ישראל כבר מזמן אינו תחושה סובייקטיבית. ישראל היא השיאנית מבין מדינות ה־OECD במספר כלי הרכב לכל קילומטר כביש, יותר מ־2,500, ומספר הקילומטרים שכלי הרכב בישראל נוסעים בכל שנה מזנק ביותר מ־6%.
הממשלה מואשמת בדרך כלל בכך שהיא מעודדת את השימוש ברכב פרטי באמצעות השקעה בכבישים חדשים, מחלפים ותוספת נתיבים במקום במערכות הסעת המונים ציבוריות. אולם נתוני משרד האוצר שהגיעו לידי "כלכליסט" באמצעות בקשת חופש המידע, חושפים דרך נוספת שבה המדינה מתמרצת את הרכב הפרטי: הטבות ניכרות לעובדי המדינה המחזיקים ברכב, לעומת הטבה מינימלית לאלו המעדיפים לנסוע בתחבורה ציבורית.
ההחזר על נסיעה ציבורית עוד ירד ב־2016
על פי הנתונים, בשנת 2016 היו זכאים 36,254 עובדי מדינה להחזר הוצאות עבור הרכב הפרטי שלהם בעלות ממוצעת של 17.7 אלף שקל לעובד. מדובר בעלייה לעומת 2015, אז עלות ההחזר הממוצע היתה 17.4 אלף שקל לעובד. ההוצאה הכוללת על אחזקת רכב עלתה ב־3.75% - מ־614.4 מיליון שקל ב־2015 ל־637.5 מיליון שקל ב־2016.
לעומת זאת, בשנה שעברה המדינה הוציאה רק 287.5 מיליון שקל על החזר נסיעה בתחבורה הציבורית, ל־82 אלף עובדים - ממוצע של 3,497 שקל לעובד בשנה. מדובר בהחזר חודשי של 291 שקל בחודש, בערך כעלותו של כרטיס חופשי חודשי.
למעשה, ההחזר על נסיעה ציבורית ירד בין 2015 ל־2016. ב־2015 ההחזר השנתי הממוצע על נסיעה בתחבורה ציבורית היה 4,386 שקל, כך שההוצאות הכוללות בתחום זה צנחו מ־349 מיליון שקל ב־2015 ל־287.5 מיליון שקל ב־2016.
החזר אחזקת הרכב שמקבלים עובדי מדינה תקף לרכב ברשותם או ברשות בן זוגם, מה שמתמרץ את המשפחה לרכוש רכב נוסף. מרבית מקבלי ההחזר, 29.9 אלף נהגים מתוך 36.2 אלף נהגים, נהנים מתקן המכונה "רכב שירות". הם נהנים מכיסוי הוצאות קבועות – החזר על ירידת המחיר של הרכב (פחת), תיקונים, צמיגים ודמי חניה; החזר על עלות ביטוחי הרכב והטסט השנתי; והחזר של 0.68 שקל לקילומטר עבור דלק ובלאי, עד 10,000 ק"מ בשנה. מרכיב נוסף הוא עלות המעסיק (מס הכנסה, הפרשות סוציאליות, ביטוח בריאות) על גובה ההחזר, שמגיע ל־2,150 שקל בשנה לעובד.
ההסתדרות – מכשול נוסף להפחתת ההחזר על רכב
הנימוק להטבה הוא שהרכב משמש את העובד בעבודתו, כאשר חישוב הקילומטרים מתייחס לרוב למרחק בין ביתו של העובד למקום עבודתו. לעומת זאת, החזר הנסיעה בתחבורה אינו כולל נסיעות בתחבורה ציבורית בגלל נסיעות בתפקיד, שעליהן העובד מגיש החזר הוצאות נוסף.
הנתונים האלה נחשפים בזמן שהאוצר מגביר את תשומת לבו לגודש בכבישים ולעלות הכלכלית הלאומית שלו. כך למשל בחודש שעבר, בכנס במרכז הבינתחומי, הזהיר הממונה על התקציבים, אמיר לוי, כי "בשנים הקרובות כל נהג צפוי לבלות כ־60 דקות נוספות ביום בפקקים, שיוכפלו עד שנת 2030".
אחד הרעיונות שמעלים ארגוני סביבה ותכנון כדי לתמרץ עובדים לעזוב את הרכב הפרטי הוא מתן החזר מוגדל לעובד על נסיעה בתחבורה ציבורית – לקחת כספים מהתקציב המיועד לרכבים פרטיים ולהעבירם לאלו הבוחרים בתחבורה ציבורית, מעבר לעלות הישירה שלהם.
מכשול נוסף בדרך להפחתת ההחזר על הרכב הפרטי הוא ההסתדרות. הטבת הרכב היא אחד ממרכיבי השכר החשובים של עובדי המדינה - 35% מההטבות שהם מקבלים - ואם הרעיון להפחית אותה עלה בעבר בשלבים מוקדמים של תכנון רפורמת האוצר, כיום הוא כבר לא הפרק.
האוצר מעדיף להפנות אצבע מאשימה לשוק הפרטי
נראה שבמקום להתמודד עם התמריץ שהוא נותן להחזקת רכב, מעדיף האוצר לכוון את האש לשוק הפרטי. בשבוע שעבר הוא פרסם סקירה של הכלכלן הראשי ששמה על המוקד את בעלי רכב חברה - שכירים שנהנים מרכב פרטי בבעלות החברה או של חברת ליסינג לשימוש פרטי.
הסקירה שעסקה ב־350 אלף השכירים הדגישה את חוסר השוויוניות בחלוקת ההטבה הזאת. 78% ממקבלי רכב חברה הם גברים, המשכורת הממוצעת שלהם היא 30 אלף שקל בחודש, ורובם חיים במרכז הארץ. האוצר רמז שרכבי החברה ושיטת הליסינג אחראים לכך שמספר כלי הרכב החדשים זינק מ־216 אלף ב־2010 ל־286 אלף ב־2016. אולם מלבד העובדה שאחזקת רכב חברה מכניסה 5.6 מיליארד שקל בשנה לקופת המדינה, העובד יכול להמיר אותה בהגדלת המשכורת בהיקף דומה. כך שמי שמעוניין יכול לנסוע בתחבורה ציבורית מבלי להפסיד הכנסה. בעוד עובד מדינה יפסיד 80% מההטבה שיקבל מהמדינה, שתצנח ב־14 אלף שקל.