האם רובינשטיין יציל את בג"ץ?

האם בג"ץ קיבל החלטה נכונה אבל בניגוד לחוק? שתי השאלות האלו מרחפות מעל ההחלטה לכפות על הצדדים לסכסוך הדסה את הליך הגישור בפני המשנה לנשיאה בדימוס אליקים רובינשטיין. חוק בתי המשפט קובע שגישור יתקיים אך ורק בהסכמת הצדדים. הורי הילדים שהגישו את העתירה באמצעות עו"ד אליעד שרגא, התנגדו להצעת הגישור שהעלה השופט יורם דנציגר. ובכל זאת כפה בג"ץ את ההליך.

1. אפשר בדוחק רב לטעון שהורי הילדים אינם צד ישיר לתוצאה שאמורה להתקבל,וזו עניין לשר הבריאות ולמנהלי בתי החולים. אפשר לטעון שבג"ץ הותיר את העתירה בפניו, וכאילו שלח את הצדדים להתייעץ במסדרון עם השופט רובינשטיין. ואפשר גם לטעון שהורי הילדים ונציגיהם התייצבו למחרת בפני המגשר רובינשטיין, ובכך למעשה חזרו מסירובם.

ואחרי כל אלה, עדיין ההערכה המקובלת על מומחי המשפט היא שבג"ץ אכן חרג ממסגרת החוק. החוק מסמיך את בג"ץ לתת כל סעד שימצא כדי לעשות צדק, אבל ספק אם סמכות כללית זו גוברת על ההגבלה הספציפית שאין לשלוח צדדים לגישור בניגוד להסכמתם. ההורים הם צד לעתירה וככאלה הסכמתם הכרחית.

לבג"ץ אין כלים להכריע באיזה בית חולים תמוקם המחלקה ההמטו אונקולוגית, או האם ניתן להשתיל מח עצם בילדים במחלקת מבוגרים. בג"ץ גם לא בנוי לשמוע טענות וראיות בעניין מקצועי ומורכב כזה. אין ספק שכפיית הגישור היא סוג 'Hard cases make bad law'. לכאורה, דרך המלך המשפטית הייתה לדחות את העתירה, להוסיף דברי ניחומים ואפילו להציע לצדדים את הגישור. אלא שבג"ץ החליט שלא לעשות זאת. רובינשטיין גויס למשימה עוד לפני הדיון, והשופטים הגיעו נחושים לשלוח אליו את הצדדים. רובינשטיין מתאים וראוי, אבל אם ייכשל, יחזור תפוח האדמה הלוהט הזה כבומרנג לבג"ץ שייפול לתוך הבור שכרה לעצמו.

השופט בדימוס אליקים רובינשטיין צילום: נמרוד גליקמן

אפשרות אחרת, שגם היא תושיע את בג"ץ, היא שממשלת ישראל תתעשת ותחליט למשול. זה יקרה אם וכאשר שר הבריאות יעקב ליצמן יקרא ללשכתו את המנהלים יונתן הלוי משערי צדק וזאב רוטשטיין מהדסה, ויטיח את ראשיהם זה בזה עד שייצא עשן לבן.

2. גישור הוא כלי ליישוב סכסוכים, משוכלל ואינטליגנטי יותר מהכרעה משפטית בגלל שהוא מבוסס על רצונם והסכמתם של הצדדים לפתרון. הם מגיעים אליו בעזרת מגשר, שמסייע להם באמצעות הקשבה, מיפוי הסכסוך, הפגת המתחים, איתור האינטרסים, יצירת דיאלוג בין המסוכסכים והתמקדות במשותף. בהבנה שהחיים טמונים בסיכויי העתיד ולא ברעלי העבר.

הגישור, להבדיל מההכרעה השיפוטית שמוגבלת לפתרון שהדין כופה, יכול להציע מציע מגוון רב של פתרונות לסכסוך, כולל גם כאלה יצירתיים מחוץ לקופסא. הגישור נכון יותר לצדדים, כי הוא אינו מפקיד את גורלם בידי צד שלישי,השופט, אלא מותיר בידם את האחריות לגורלם.

ב-20 השנים האחרונות, עברו מעל 30 אלף איש הכשרות כמגשרים במסגרת קורסים שונים. 1,500 מתוכם עברו גם הכשרה מתקדמת יותר, פרקטיקום. בבית משפט השלום למשל ישנם כ-120 מגשרים רשומים. המקור המרכזי לגישור הוא לשכת עורכי הדין, כאשר חלק מעורכי הדין הם מגשרים מוסמכים. אבל, כל אחד יכול לשמש מגשר.

גישור אפקטיבי יותר בתחומים שבהם קיים פוטנציאל ליחסים מתמשכים – משפחה, שכנים, שותפים עסקיים, יחסי עבודה, מערכת החינוך. בשנים האחרונות הוכנסו מפגשי מהו"ת (מידע היכרות ותיאום) כמפגשי חובה שבהם מוצע לצדדים שמגיעים לבית משפט הליך של גישור. בכנסת מתגבשות הצעות לחוק גישור חובה. והנה, בג"ץ בהחלטתו נתן להן רוח גבית כשהקדים את זמנן וכפה גישור חובה.

3. אליקים רובינשטיין החל להיפגש עם הצדדים למחרת הדיון בבג"ץ שקבע לוח זמנים נוקשה ומהיר. התאמתו לתפקיד אינה מוטלת בספק. מזגו הנוח, אנושיותו, מיומנותו בקירוב לבבות לפשרה. ויש לו עוד שני כלים שיסייעו לו. הראשון, הטרגדיה שעבר כששכל את בתו שרי שטופלה בהדסה ונפטרה מסרטן. אף הורה לא יוכל להטיח בו שאינו מבין על מה הוא מדבר. והכלי השני הוא ניסיונו כשופט בבית המשפט העליון, שיסייע לו להסביר לכולם את מגבלות הכוח והסמכות של בג"ץ להכריע בסכסוך הזה, שהוא הרבה פחות מורכב ממה שנדמה אם יקולפו שכבות הזעם, האמוציות ואי האמון שהשכילו הצדדים לבנות בשקידה רבה עד כה.