שקד הופכת גם את מינויה של אסתר חיות למשחק פוליטי

הוועדה לבחירת שופטים אמורה להתכנס ב־18 ביולי ולבחור בשופטת אסתר חיות לנשיאה הבאה של בית המשפט העליון. האם היא תתכנס? כנראה שלא. כדי שזה יקרה, יש לפרסם את מועמדות חיות 45 יום לפני מועד הישיבה, כלומר מחר, כדי שלציבור תהיה הזדמנות להציג ולנמק התנגדויות. הפרסום הפומבי של המועמדות הוא בסמכות שרת המשפטים איילת שקד, שמצדה לא ממהרת.

הנשיאה מרים נאור פורשת באוקטובר. היא ביקשה משקד לכלול את בחירת חיות בסדר היום של דיוני הוועדה ביוני ושקד סירבה. ועכשיו על הפרק ישיבת יולי. ושוב, המועמדות כנראה לא תפורסם.

שקד מפנה כתף קרה לחיות. היא כבר הכריזה ששיטת הסניוריטי (הוותק) הנהוגה בבחירת נשיא העליון צריכה להיבחן מחדש. אם זה היה תלוי בה, היא היתה ממנה שופט אחר, למשל את נעם סולברג. מה יש לשקד נגד חיות? התשובה נמצאת בכמה הסברים.

מימין שרת המשפטים איילת שקד והשופטת אסתר חיות צילומים: אוראל כהן, אלכס קולומויסקי

שקד תייגה את חיות

הראשון טמון בדימויה של חיות כליברלית, אקטיביסטית, תומכת זכויות אדם — תיוגים שנתפסים בסביבת שקד כשמאל קיצוני. גם הזיהוי של חיות עם מעורבות הנשיאה בדימוס דורית ביניש בסבב המינויים האחרון לעליון רחוק מלהועיל לחיות אצל תלמידתו הנאמנה של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. הזיהוי הזה עוד עלול לשחזר ולשכפל את העימות המהדהד פרידמן־ביניש ליחסי שקד־חיות.

הסבר אפשרי אחר הוא הבג"ץ שביטל את מתווה הגז. חיות נמנתה עם הרוב בפסק הדין ששקד מנופפת בו, ובצדק מסוים, כדוגמה להתערבות מופרזת של בית המשפט במדיניות כלכלית של הממשלה. אלא שכאן חשובה האבחנה הפסיקתית. חיות סברה שאין צורך לבטל את המתווה כולו, וניתן להסתפק בביטול פסקת היציבות שכבלה את הממשלה והכנסת לטווח ארוך. את ביטול המתווה כולו קבעו השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן. חיות הצטרפה אליהם אך ורק בשלילת הכבילה שנטלה הממשלה על עצמה, עמדה שדווקא מחזקת את האג'נדה שבמרכז עולמה של שקד — חיזוק המשילות.

אבל ההסבר השלישי הוא המעניין והפחות ידוע. בין שלושת השחקנים בוועדה לבחירת שופטים — השרה, שופטי העליון ולשכת עורכי הדין — יש הסכמה למינוי עורך דין מהשוק הפרטי לעליון במקום השופט יורם דנציגר שמוצאו מהשוק הפרטי, שהכריז על פרישה מוקדמת.

על הפרק נמצאים שני שמות, שני עורכי דין מוערכים. האחד חובש כיפה והשני גלוי ראש, שותף במשרד גדול. שקד תומכת בחובש הכיפה, הנשיאה נאור תומכת בגלוי הראש (חיות, מטעמים אישיים, מנועה מלהכריע בין השניים). מן הסתם משקפים הסממנים החיצוניים האלה את התיוגים המקובלים והשחוקים של שמרן מול אקטיביסט. בסבב המינויים האחרון הצליחה שקד למנות לעליון שני שופטים דתיים, דוד מינץ ויעל וילנר.

ועכשיו, בהיעדר הסכמה (למועמד הדתי), משהה שקד את פרסום מועמדותה של חיות. התניית פרסום המועמדות במינויו של שופט היא חסרת תקדים. ומדובר בתקדים שלילי. ניתן לראות בכך מעין סחיטה, ומצד שני אפשר לראות בכך מהלך של פוליטיקאי. בכל מקרה, אין מצב שחיות תתקפל. היא לא יכולה להיכנס לתפקיד כמי שהסכימה למינוי שופט תמורת הקדמת פרסום מועמדותה.

אחד ה"אשמים" במצב הזה הוא עו"ד רובי בכר, ראש משרד פישר בכר חן וול אוריון שהתפקיד הוצע לו. על מינויו מסכימות גם שקד וגם חיות, אלא שבכר מסרב. יש לו נכד בניו יורק, שאותו הוא מבקר לעתים תכופות, וזה חשוב לו יותר מלהיקבר תחת הררי התיקים בבית המשפט העליון. הסכמתו היתה חוסכת את המחלוקת בין חובש הכיפה לגלוי הראש.

חיות תהיה הנשיאה הבאה

האם בדחיית פרסום המועמדות של חיות לרגע האחרון יש סכנה לעצם המינוי והיא עלולה להפסיד את הכס הנכסף? כנראה שלא. גם שקד מבינה שחיות תהיה הנשיאה הבאה. הבנה זו נסמכת על הנתונים הבאים.

ראשית, לא סביר ששופט אחר בבית המשפט העליון יציג את מועמדותו נגד חיות וישבור את המסורת ארוכת השנים ששרביט הנשיאות ניתן לוותיק השופטים. צריך לסייג: אנו נמצאים אמנם בעידן של שבירת מסורות (ואליטות), אבל כרגע אין אף שופט מכהן שישתף פעולה ביצירת תקדים כזה.

שנית, בחירת נשיא חדש לעליון מותנית ברוב רגיל בוועדה לבחירת שופטים, וכשתידון מועמדותה של חיות, מובטחים לה שישה קולות — של שלושת נציגי העליון, של שני נציגי לשכת עורכי הדין ושל שר האוצר משה כחלון.

וכחלון מוביל לסיבה נוספת שנרקחה בכנס לשכת עורכי הדין בשבוע שעבר. בכנס נפגשו כחלון, ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה והשופטת חיות, שהגיעה לכנס כמשתתפת. שם הדגיש כחלון את מחויבותו הקואליציונית, שתימשך אם יכהן גם בממשלות הבאות, להגן על מערכת המשפט, בית המשפט העליון — כולל על שיטת הסניוריטי. הוא אף נענה לבקשת נוה לברך את "הנשיאה המיועדת". "מאחל לך מכל הלב שתצליחי למען כל עם ישראל", אמר השר.

נוה הוא פוליטיקאי ממולח שמתמרן בהצלחה בין נשיאת העליון לשרת המשפטים, כשבתווך הוא מתחזק קשר הדוק במיוחד עם שר האוצר, שהוא גם חבר הוועדה לבחירת שופטים. בסבב המינויים האחרון הניבה הברית נוה־שקד־כחלון סדרת מינויים, שחלקם היו למורת רוחם המופגן של שופטי העליון. ועכשיו מאיר נוה פנים לחיות. גם כדי לאזן את שיתוף הפעולה ההוא, ובעיקר כדי לשמר את הקשר עם השופטים שנוכחותם משביחה את הכנסים וההשתלמויות שכה חשובים ללשכה. את הנכס הזה אסור לנוה לשחוק.

לשאלת "כלכליסט" האם החתימה מותנית בזהות עורך הדין מהשוק הפרטי שמועמד לעליון הסתפקה שרת המשפטים בתגובה "יש עוד זמן".

השופטת נאור פורשת באוקטובר. לבקשתה להקדים את בחירת חיות בוועדה שתי סיבות: ודאות וחפיפה. שקד לא חושבת שנחוצה חפיפה ארוכה, אם בכלל. ובנוגע לוודאות, נדמה שהיא נהנית להותיר את הערפל הזה מרחף ודווקא מעל חיות.