כך סולק הפגר מהחדר

והפרקליטות שמסתירה חומרים מהסנגורים בפרשות שנסקרות בדו"ח, פוגשת רוזן אחר, מרוכך יותר, סלחני יותר. רוזן ממליץ לתקן את "התרבות הארגונית" הקלוקלת שנפרסה בפניו, אבל מסרב לקרוא לקלקולים האלה בשמם, להוקיע אותם ולפעול נגד פרקליטים שסרחו. רוזן קובר את הגופות המרקיבות שהתגלו ביחסי פרקליטים־רופאים, בדו"ח שניתן לחלקו לשלושה: 1. ממצאים קשים. 2. מסקנות מרוככות. 3. המלצות נכונות, אבל רק בממד המערכתי.

רוזן מנציח את ניצחון הפרקליטים, שמלחמתם גובתה ונתמכה בידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן. מנדלבליט, להבדיל מניצן, סולד מהתנהלות הפרקליטות בסיפור, אבל לא יכול להרשות לעצמו, לנוכח שלל החזיתות שהוא שקוע בהן, לפתוח חזית מול הארגון שהוא עומד בראשו.

דוד רוזן

רוזן מכיר ומוקיר את מנדלבליט עוד משירותם הצבאי המשותף. אין ספק שבחירת שרת המשפטים איילת שקד ברוזן כנציב, שנתמכה ביועץ, קצרה כעת את הפירות בהרגעת הפרקליטים וסילוק הפגר הזה מהחדר. אין ספק שרוזן, בגלגולו הסנגוריאלי מימי הדסק הרוסי, או מנדלבליט שמשוחרר מכבלי עמידתו בראש המערכת, היו חותמים על דו"ח חמור הרבה יותר. הפשרה שעשו פוליטית בעיקרה: קבירת העבר והשבחת העתיד. מה שהיה היה, ומה שיהיה — יהיה טוב יותר, בדמות המלצות שפותחות את המכון ליתר שיתוף עם הסנגורים.

ואל הפשרה הזו נגרר גם מנהל המכון ד"ר חן קוגל שהתחיל את מסעו כ"גרסטל" וסיים אותו כ"רוזן". הוא היה הראשון לצלצל בפעמוני האזעקה לנוכח האפשרויות המחרידות שעלו מהקשר הפסול בין הפרקליטים לרופאים. וכעת, הוא מצטרף לצפירות הארגעה בדמות ההמלצות שהיה לו חלק נכבד בגיבושן.