דוד רוזן עשה לדו"ח של גרסטל נתיחה לאחר המוות

אחרי שגרמו להתפטרותה של נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל, קצרו הפרקליטים ניצחון שני בדמות סירוס הדו"ח על המכון הפתולוגי (המרכז הלאומי לרפואה משפטית) שאותו כתבה ושבו נטען כי הפרקליטות פעלה להטיית דו"חות רפואיים לטובתה.

זה היה הדו"ח האחרון בשבעת הדו"חות שפרסמה גרסטל כנציבה לפני שהתפטרה, בעקבות חוק שפיצל והוציא את הביקורת המערכתית מהנציבות. לנעליה נכנס השופט בדימוס דוד רוזן. 11 פרקליטים עתרו לבג"ץ נגד פרסום הדו"ח הנפיץ ונגד פרסום שמות הפרקליטים המעורבים, בטענה כי ייחשפו לסכנת נקמה מצד מקורבי נאשמים שהורשעו עקב הטיה לכאורה של דו"חות רפואיים. בג"ץ קבע שהדו"ח יפורסם ללא שמות ולאחר שימועים לפרקליטים שלא נשמעו על ידי גרסטל בגלל הסכסוך שהכריזו וסירבו לשתף עמה פעולה. רוזן, שנכנס לתפקידו בינואר השנה, קיים את השימועים וכתב דו"ח שהפך לחלוטין את ממצאי גרסטל — הן בהנחות המוצא שלו, הן באשר לאחריות הפרקליטים, והן בדילול הממצאים הקשים נגד הפרקליטים. דו"ח זה התפרסם ביום חמישי.

דו"ח רוזן כך סולק הפגר מהחדר בדו"ח שכתב, השופט קובר את הגופות המרקיבות שהתגלו ביחסי פרקליטים־רופאים משה גורלי, תגובה אחת לכתבה המלאה 

הנה המשפט שקבר קבורת חמור את דו"ח גרסטל: "בדו"ח לא נמצא בסיס לממצא, בדו"ח הביקורת המקורי, בדבר 'התייחסות הפרקליטות למכון כאל גוף שנועד לשרת את התביעה ולרופאי המכון כאל עדים שתפקידם לתמוך, לחזק ולעגן את טענותיה, מבלי להביא בחשבון את ייחודו של המכון'". קביעת רוזן שלפיה לא מצא בסיס להתערבות פרקליטים בחוות דעת של רופאי המכון, ממש לא ברורה, לנוכח הממצאים שהוא עצמו מתאר ומפרט. וזו לא הסתירה היחידה שניתן לאתר בדו"ח.

דו"ח גרסטל נשען ונגזר ישירות מהזעזוע של ד"ר חן קוגל מהתנהלות המכון לפני שמונה לנהל אותו ב־2013. זעזוע זה התמקד במיוחד במנהל הקודם פרופ' יהודה היס וברופא המכון ד"ר קונסטנטין זייצב, שכיכבו בתחקירים הנוקבים של רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות" וב"עובדה". גרסטל התרשמה שיש בסיס ממשי לקשר פסול בין תובעים לרופאי המכון — בשינוי חוות דעת לרעת נאשמים ובהסתרת חומרי חקירה מסנגורים.

צילום: אוראל כהן

 

 

דקירה מימין או משמאל?

המוקד הבעייתי עולה מהממצא שמופיע בדו"ח תחת הכותרת: "שינויים בחוות דעת רופאי המכון, לכאורה ללא בסיס והנמקה". די בכותרת זו כדי לעורר תהיות וחרדות: ממתי רופאים בכלל משנים חוות דעת ללא בסיס והנמקה? ולמה? ומי משפיע עליהם לעשות זאת? ובמקרה שלנו, איך זה שהשינויים הם תמיד לרעת הנאשמים? ומה זה אומר על החשש שחפים מפשע נשלחים למאסר?

הדוגמה הבולטת נוגעת לחשוד בהריגה שהודה בדקירת המנוח מצד שמאל. והנה, דו"ח הרופא מצא שהדקירה הקטלנית היתה דווקא מימין. בית המשפט העיר לתביעה על הקושי הראייתי, וזו מיהרה לתקנו - לאחר התערבות התובע שינה הרופא את דעתו והתאים את הדקירה הקטלנית להודאת הנאשם. גרסטל קבעה שהתערבות זו שינתה את הממצאים העובדתיים־רפואיים "באופן שהחמיר עם הנאשם ותאם את עמדת התביעה". הרופא התעקש שחוות דעתו הראשונה שתמכה בזיכוי הנאשם היתה שגויה. מנהל המכון קוגל קבע לעומתו שחוות הדעת המתוקנת המרשיעה אינה נכונה. רוזן מניח לרופאים להתכתש, אבל מנקה את הפרקליטות: "לא מצאתי התערבות של הפרקליטות בעריכת חוות הדעת".

במקרה אחר, המכון נדרש לקבוע מאיזה צד חצה המנוח את הכביש כדי להכריע אם הנהג הפוגע התרשל או שהתאונה היתה בלתי נמנעת. חוות הדעת של הרופא שונתה לרעת הנאשם לאחר פנייתו של פרקליט אל הרופא באמצעות בוחן תנועה, אולם בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק. רוזן קבע שלא נפל פגם בפניית הפרקליט.

במקרה נוסף, הרופאים התבקשו להכריע אם המנוח מת משאיפת גז או נחנק בידי אדם שנאשם ברצח. בחוות דעתו הראשונה קבע רופא המכון כי גז בישול יכול לגרום למוות בלי להותיר ממצאים בנתיחה. בחוות דעתו השנייה הרופא שלל את האפשרות שהמוות נגרם משאיפת הגז והנאשם הורשע ברצח. גרסטל קבעה כי הפרקליטות "עצמה עיניהּ" לשינויים במסקנות אף שלא היה שינוי ממשי בממצאי הנתיחה. רוזן הכשיר את השינוי בפנייה לגיטימית של הפרקליט לרופא.

הילה גרסטל צילום: נמרוד גליקמן

ואכן, הדו"ח מטיל את עיקר המשקל על הרופאים וכמעט אפס אחריות על הפרקליטים. "מומלץ לשר הבריאות", כותב רוזן בעקבות סירוב הרופאים להעיד בפניו, "לבצע בדיקה ובחינה של המקרים שנבדקו ונמצא כי חלו שינויים בחוות הדעת של רופאי המכון, לכאורה ללא בסיס והנמקה". לעומת זאת, לגבי הפרקליטים נקבע שבדיקת כל התיקים "העלתה כי לא נמצאה באף אחד מהם מעורבות של הפרקליטות בעריכת חוות דעת של רופאי המכון או עצימת עיניים של הפרקליטות לגבי שינויים בחוות הדעת".

לעומתו, סברו גרסטל וצוותה שלטנגו הזה נחוצים שני צדדים. רוזן לא טרח כלל להיפגש עם גרסטל. הצוות שעבד עמה סירב לחתום על הדו"ח החדש. לפי גרסטל, רופא לא הופך את דעתו ללא הסבר, ותמיד לכיוון המרשיע, אלא אם הפרקליט פונה אליו. טיב הדיאלוג ביניהם יכול שיהא לגיטימי, אבל בהיעדר תיעוד ובקרה מותר לחשוד ואף להניח השפעה פסולה שמפעיל התובע כדי למסמר את ההרשעה, כאשר חוות הדעת הרפואית פועלת נגדה.

המונופול של המכון

על מעמדו של המכון, שבישראל הוא מונופול, חלוקים שני הנציבים. לתפיסת רוזן, "מעמדו של רופא המכון דומה במידה רבה למעמד של עד מומחה אחר מטעם התביעה... אינו שונה מהותית ממעמדם של מומחי המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה". לתפיסת גרסטל, המעמד המונופולי של המכון מבדל את רופאיו מעדי תביעה אחרים, באופן שמטיל עליהם אחריות מוגברת להיות נייטרליים, ממלכתיים ואובייקטיביים. והנה עוד סתירה בדו"ח: כיצד ניתן ליישב את קביעתו של רוזן שלפיה מדובר במומחים אובייקטיביים, עם העובדה שלשיטתו הם עדי תביעה?

במבוא לדו"ח עוקץ רוזן פעמיים את גרסטל. ראשית, על היומרה לבסס מסקנות מערכתיות מ־11 תיקים כאשר בתקופת הביקורת — בין השנים 2004 ו־2014 — ניתנו כ־33 אלף חוות דעת. המסר הסמוי כאן הוא — אם נפלו תקלות (ולא ממש נפלו), זה היה במקרים בודדים שלא ניתן לבסס עליהם מסקנות רוחביות ומערכתיות. שנית, מספר רוזן, על "טעויות מהותיות שנפלו בממצאי הביקורת, אשר בטוחני כי אלמלא סירוב הפרקליטים לפגוש את צוות הביקורת במהלך ביצוע הביקורת, היו באות על תיקונן בדו"ח הביקורת המקורי". כלומר, החרם שהטילו הפרקליטים על גרסטל ואי־שיתוף הפעולה שלהם מנעו מהם "לתקן" את הטעויות שבדו"ח שלה, אשר תוקנו בדו"ח המעודכן.

מארגון הפרקליטים נמסר בתגובה: "רבים ציפו ואף קיוו כי הדו"ח יהווה 'רעידת אדמה' שתוכיח כי פרקליטים מתערבים בחוות דעת של המכון לרעת הנאשמים. הנציב שמע את הפרקליטים והגיע למסקנה חד־משמעית כי לא היתה שום התערבות פסולה. להפך, מהדו"ח אף עולה כי הנציב סבור כי בפניותם למכון, פרקליטים הובילו לחשיפת האמת ולזיכוי נאשמים. לצד זאת, הנציב האיר ליקויים שהם בעיקרם היעדר הנחיות מתאימות והיעדר תיעוד ואנו קוראים להנהלת הפרקליטות לפעול לבחינת ההמלצות. תקינות ההליך הפלילי כמו גם היושר וההגינות הנדרשים הם נר לרגלנו וכך הוכח גם היום".