דו"ח עם פתיל השהיה
לוליינות משפטית - בג”ץ מאזן בין פרטיות לשקיפות
1. לוליינות משפטית
בג”ץ מאזן בין פרטיות לשקיפות
דו”ח המכון הפתולוגי, החשוב וגם הנפיץ ביותר שכתבה הילה גרסטל, נציבת ביקורת הפרקליטות היוצאת, אסור עדיין לפרסום, אך אחרי הדיון שלשום בבג"ץ, התברר כי הדו”ח יפורסם. מתי, האם יכללו בו שמות והאם יושמטו ממנו פרטים עדיין לא ברור, גם אחרי הדיון שבו ניסו השופטים ניל הנדל נעם סולברג ואורי שהם לתחום ולפתור את המחלוקות סביב הדו”ח. "אקרובטיקה משפטית", הגדיר השופט הנדל את הפתרון שהציעו השופטים שניסו כמיטב יכולתם לאזן בין חיוניות הפרסום לבין התנגדות הפרקליטים לפרסומו.
2. קשר ישיר לפתולוג
חקר האמת או תפירת תיק?
מדוע וממה חוששים הפרקליטים? הדו”ח בדק קשרים והשפעות בין תובעי הפרקליטות לבין רופאי המכון לרפואה משפטית בתקופתה שבו נוהל על ידי פרופ' יהודה היס. החשש הוא שחוות דעת רפואיות הוטו כנגד נאשמים כמו במקרה בו אדם נדקר למוות בקטטה המונית. נגד אחד ממשתתפיה הוגש כתב אישום על רצח. הדו”ח הפתולוגי קובע שהדקירה הקטלנית הגיעה מצד ימין. והנה, עדי התביעה כולם מעידים שהנאשם דקר דווקא מצד שמאל, דקירה המתוארת בדו”ח כשטחית בלבד. השופט העיר לתובע כי דווקא הצליח להוכיח שהנאשם לא רצח את המנוח. בתגובה ביקש התובע שבוע כדי לבדוק את הנושא וחזר עם "השלמה לחוות הדעת" לפיה הדקירה הקטלנית היא דווקא זו שבצד השמאלי. בית המשפט סירב לקבל את חוות הדעת המשלימה, והסיפור נגמר בעסקת טיעון על הריגה.
השופטת בדימוס הילה גרסטל צילום: נמרוד גליקמן
11 פרקליטים עתרו לבג"ץ באמצעות עו"ד צבי אגמון נגד פרסום הדו”ח. מאבקם התמקד בפגיעה בשמם הטוב, בפגיעה בפרטיותם, בחוסר סמכותה של גרסטל, בשלילת זכותם לשימוע ובכשל לפיו הם לא "נשפטו" בדו”ח לפי ההנחיות הקיימות, אלא לפי סטנדרט חדש שבראה הנציבה. מעל כל המכלול המשפטי הזה, מרחף הסיפור הגדול - הקשר בין הפרקליט התובע לרופא הפתולוג. הפרקליטים עומדים על זכותם לשאול את הפתולוג באופן ישיר "שאלות קשות", כאשר המניע הוא חקר האמת ולא תפירת הממצאים לחשוד. הם טוענים כי היו מקרים בהם נסגרנו תיקים בעקבות הדיאלוג הזה. מצד שני, עולה טענה חמורה שחפים מפשע יושבים במאסר בגלל דוחות רפואיים שהוטו.
3. גרסטל או רוזן
הדו”ח עוד יכול להשתנות
ומהי האקרובטיקה המשפטית שהפגינו שופטי בג”ץ? הצדדים התכתשו סביב השאלה האם הדו”ח של גרסטל הוא סופי. כך סבר נציג המדינה, עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה ד”ר גיל לימון. לעומת זאת, התעקש עו”ד אגמון למצות את זכות השימוע של לקוחותיו. השופטים ריבעו את המעגל: הדו”ח הוא גם סופי, אבל לנציב הנכנס, בינואר, השופט דוד רוזן תהא סמכות להכניס בו שינויים בעקבות השימועים שיקיים.
מעל הכל ריחפה המחלוקת: האם הדו”ח יישאר “גרסטל” או שייצא מחדש בחתימת רוזן. ד”ר לימון משך לכיוון גרסטל, עו”ד אגמון לרוזן. השופטים קבעו: גרסטל פלוס שיקול דעת לרוזן. העיקר הוא שהדו”ח יפורסם, ולא פחות חשוב, העיקר ששני הצדדים באו על סיפוקם (הלא סופי) שלשום.
תוך שבוע ישיבו הצדדים לבית המשפט אם המתווה שהוצע מוסכם עליהם: פרסום, בכפוף לשימוע, כאשר המתווה יכריע בשתי מחלוקות נוספות שעלו בדיון: כל פרקליט יקבל לצורך השימוע רק את החומר הנוגע לעניינו ושהרישום של שיח שהתקיים בין פרקליטים לפתולוגים ייכלל בדו”ח.
