בעוד 10 שנים לא תצטרכו לחפש עבודה. היא כבר תמצא אתכם

אבל יש גם חדשות רעות: לא תצטרכו לעשות כל זאת, כי התאגידים כבר ידעו כל מה שהם צריכים לדעת עליכם. הם לא יקראו את קורות החיים שלכם, אלא הם ישתמשו באלגוריתם כדי לנטר את הנתונים של כל חייכם המקוונים, ואז יחליטו האם להגיש לכם הצעה למשרה.

בעולם החדש והמופלא הזה "להשאיר רושם ראשוני חיובי" תהיה עצה לא שימושית. למעשה העצה היחידה שתעזור היא "אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אלייך".

חברות יחליטו האם להציע לכם משרה, או לאפשר לכם לשמור על המשרה שלכם בהתבסס על הסכום הכולל של עקבות שהשארתם באינטרנט: היכן אתם מתגוררים, מה רכשתם, איפה הייתם, מתי אתם מתאמנים, מה אתם קוראים, באילו סרטי פורנו אתם צופים, ובכלל כל הערה שאי פעם כתבתם ברשת, גם אלה שחשבתם שהיא הייתה אנונימית.

הפרטיות הפסידה. מעסיקים יידעו עליכם הכל ויחליטו אם להעסיק אתכם על פי מידע שישיגו עליכם באינטרנט צילום: shutterstock

לפי סטיב גודלמן, מייסד ומנכ"ל רסטלס בנדיט (Restless Bandit), פלטפורמת השמה שמשמשת חברות כמו פור סיזנס, אפלבי וגאנט, זה כבר קורה בימינו. "מכשירי הסמארטפון והאינטרנט הפכו את המידע לזמין, רב ערך ונגיש יותר לחברות. בין אם אתם יוצאים לריצה, צופים בטלוויזיה או אפילו יושבים בפקק, כל פעולה שלכם יוצרת עקבות דיגיטליות", תיאר לאתר inc.com את העתיד ובמידה מסוימת כבר את ההווה. "יותר ויותר מכשירים החל משעונים ועד למכוניות מחוברים לאינטרנט, והווליום רק עולה. במקביל, שימוש בטכניקות בינה מלאכותית (AI) יכול לכרות יותר ערך מהמידע הזה. אלגוריתמים מסוג זה יכולים לחזות אם אתם מרוצים בעבודה, האם הדפוסים שלכם השתנו ואם אתם פתוחים בכלל להזדמנויות חדשות". גולדמן מוסיף כי כבר עתה המידע הזה נמכר בכל מקום. "כיצד אתם חושבים מגיע מידע על פקקים לגוגל מפות? זה מגיע היישר מהאייפון שלכם, נמכר על ידי אפל למתווך שמוכר לגוגל, כל זה בזמן אמת". גולדמן אמנם מאמין כי מדובר במגמה חיובית, אך בפועל הפוטנציאל לניצול לרעה הוא עצום.

אלגוריתמים דומים משמשים כבר היום במערכת המשפט ועוזרים לקבוע האם לשחרר אדם בערבות, אילו ראיות רלוונטיות ומה פסק הדין המתאים. בדומה, כשאלגוריתמים יהיו בשימוש נרחב בעולם התעסוקה, אתם עלולים למצוא אתכם מפוטרים מבלי להצליח למצוא עבודה חדשה, ומבלי לדעת מדוע.

כך למשל, מהנדס מובטל שרכש אקדח בחצי השנה האחרונה ופרסם תלונות "אנונימיות" על הבוס שלו לשעבר. האלגוריתם מסיק מהנתונים הללו כי מדובר בעובד בעייתי, ולכן אותו מהנדס נותר מובטל ובלי הצעות עבודה. ייתכן אבל שגורמים אחרים הם שמונעים ממנו למצוא עבודה, נגיד הפורנו שהוא רואה, דו"ח מהירות שקיבל ב-2005, הנטייה הפוליטית, האוכל המהיר שהוא אוהב לקנות וכן הלאה. הדבר היחיד שיודעים הוא שיש בעיה ואתם עומדים חסרי אונים מולה.

דבר דומה יכול לקרות למי שיש לו עבודה. לדוגמה, אם החברה שבה עובדים מריצה אלגוריתם שמסיק שאתם סוג האנשים שעלולים לגנוב. גם אם אתם עובדים לדוגמה וישרים, אתם מוצאים עצמכם במצב שאינכם מקבלים העלאות בשכר או קידום, וכשגל פיטורים מגיע אתם הראשונים שנפטרים מהם. אך מכיוון שמעסיקים פוטנציאלים משתמשים באותו אלגוריתם תגלו שאינכם מצליחים למצוא עבודה חדשה. הבעיה היא שלא תדעו מה הסיבה לכך.

התרחישים המתוארים כבר קורים, זאת מכיוון שמעסיקים כבר ביססו לעצמם את הזכות לנטר כל מה שעושים גם בעבודה וגם בחיים הפרטיים. לפי פייסבוק לדוגמה, גם את המעסיקים לא יכולים לדרוש את הסיסמה של העובדים לרשת החברתית, יש להם את הזכות החוקית לדרוש שתעברו על הפוסטים שפרסמתם לחברים בלבד בזמן שהם מציצים מעבר לכתף שלכם. "הקרב על הפרטיות במקום העבודה הסתיים. הפרטיות הפסידה", תיארו זאת בלשכת עורכי הדין האמריקאית.

המצב נהיה קודר אף יותר לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם על חוק שמאפשר לספקיות אינטרנט לחלוק את היסטוריית החיפושים. פירוש הדבר שהמעסיקים יכולים לראות בכל מקום אם הייתם באינטרנט, זאת בנוסף למידע שהם יכולים לרכוש מספקים של האפליקציות, השעון, המכונית, חנויות מקוונות וכן הלאה. וזה תקף גם לעצמאים. הרי חברות יבדקו את אותם אלגוריתמים לפני שיעבדו עם ספקים חיצוניים.

יש עם זאת, דבר אחד שתוכלו לעשות כדי למנוע מזה לקרות: הפסיקו לבחור בפוליטיקאים שפועלים בשם האינטרסים של החברות הגדולות. למרבה הצער, קשה להוביל לשינוי פוליטי, במיוחד בהתחשב בכך שנראה שעברנו כבר את נקודת האל חזור. עם זאת במאבק על הפרטיות ממשלות הן הגורם היחיד שיכול לעצור את הסכר.