האם הבועות הפיננסיות בשווקים "גדולות מדי מכדי ליפול"?

המושג "Too Big To Fail" נצרב בזיכרון במשבר הכלכלי של 2008. נפילת הבנק להשקעות ליהמן בררדס הוביל לשרשרת של פשיטות רגל עולמית, שיתקה את קווי האשראי בעולם והובילה למיתון שנחשב כמיתון החמור ביותר מאז שנות ה-30.

הזעזוע מהדרך שבה נפילה של מוסד אחד עלולה לגרום לתגובת שרשרת, הוביל את ראשי הכלכלות בעולם להציל כמעט כל מוסד פיננסי משמעותי שנקלע לצרה, בעזרת משלם המיסים, מתוך חשש שקריסה תייצר השלכות כלכליות רחבות היקף.

צילום: בלומברג

אך אפשר בהחלט להרחיב את המושג האמור של "Too Big To Fail" אל מעבר למעגל של המוסדים הפיננסיים, למעגלים כללים יותר של תמונות מצב כלכליות. כך כאמור, הבועות הפיננסיות שהתפתחו בשווקים השונים הגיעו למצב דומה של 'גדולות מכדי ליפול', ומצב דברים זה הוא למעשה כרית ביטחון הגדולה ביותר להמשך עליות המחירים של הנכסים בעולם. זאת לנוכח העובדה שהאלטרנטיבה להמשך עליות המחירים וניפוח הבועות היא קטסטרופה כלכלית וחברתית.

העלאת ריבית בארה"ב גוררת בריחה של הון ממדינות אחרות לכיוון ארה"ב. אותה בריחה גוררת מצידה אינפלציה באותן מדינות, ומעלה את מחיר הכסף. כאן נכנסת הדילמה של מקבלי ההחלטות במדינות אלה: האם לאפשר פיחות ניכר במטבע אך לשמור על בועת האשראי ע"י הזרמת כספים או לפעול לשמירת ערך המטבע אבל במחיר של פיצוץ בועת אשראי.

את הדילמה הזאת מרגיש היטב הבנק המרכזי בסין . מחד גיסא, סין מתמודדת עם בריחת הון משמעותית בשנים האחרונות. מאידך גיסא, תושבי סין ייצרו קרוב לטריליון דולר של חובות בשנתיים האחרונות. בפועל מה שמתרחש הוא שהמדיניות הכלכלית בארה"ב כופה על סין לאפשר בועת חוב ע"י מתן אשראי זול כי האלטרנטיבה היא עלייה במחיר הכסף וסכנה לפשיטת רגל אחת גדולה. הצעד של הבנק המרכזי בסין היה מתבקש: הזרמת נזילות למערכת הבנקאות - "גדול מידי כדי ליפול " כבר אמרנו ?

לסיכום, השינויים בעולם הפיננסי בעשורים האחרונים הוליד בעבר מוסדות שנפילתן גרמה לשיתוק כלכלי מוחלט בעולם. אך מוסדות אלה קטנים בהשוואה לבועה הגדולה באמת, בועת האשראי. הגישה של "גדול מידי מכדי להיכשל " היא מה שמונעת מהבועה להתפוצץ, אך היא גם קטליזטור להמשך עליות מחירים של נכסים.

הכותב הוא סוחר וסטודנט למדעי המחשב וכלכלה

הבנק המרכזי של סין בבייג'ינג צילום: רויטרס