נשיא המדינה דחה את בקשת החנינה של דני דנקנר

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, החליט לדחות את בקשת החנינה של דני דנקנר, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר המרצה עונש של שנתיים מאסר על מתן שוחד והלבנת הון בפרשת קרקעות המלח.

המחלקה המשפטית בבית הנשיא הודיעה על דחיית הבקשה לסנגוריו של דנקנר, עורכי הדין טל שפירא ואריאל כפרי, לפני כחודש. בין הנימוקים לדחייה נכתב כי בעניינו של דנקנר - למשל הנסיבות האישיות - לא נמצא דבר חריג המצריך לשקול חנינה. הנשיא הציע לדנקנר להגיש בקשה לקיצור שליש ממאסרו לוועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר. אם תתקבל הבקשה היא תוביל לסיום המאסר בחודש מאי.

דני דנקנר עם מדי אסיר, בבית המשפט צילום: גיל יוחנן

"בקשת החנינה מדברת בעד עצמה, ועולה ממנה קול ברור של חרטה עמוקה וכנה על המעשים בגינם הורשע דנקנר", טענו עורכי דינו של דנקנר בבקשת החנינה שהגישו לפני חצי שנה לנשיא. "דנקנר מצר על מעשיו והפנים את הלקח בגינם. עבור כל אדם נורמטיבי, עצם ההרשעה מהווה השפלה, בושה וייסורים קשים. הדברים קשים אף יותר למי שהגיע ממשפחה מכובדת ושכיהן לאורך שנים רבות בתפקידי מפתח בצמרת המשק הישראלי".

כאמור, נשיא המדינה לא השתכנע מהדברים ובמכתב הדחייה נכתב כי: "נסיבותיו האישיות של מרשכם, ובכללן הפגיעה בבני משפחתו, בילדיו הצעירים, ברעייתו ובאמו, וכן זכויותיו הרבות עמדו לנגד עיני בית המשפט בטרם גזר דינו, ואין בבקשה שינוי בנסיבות שיש בו כדי להצדיק מעשה חריג ויוצא דופן של חנינה מאת הנשיא".

"התנהגותו החיובית של מרשכם בכלא", נכתב בנוסף במכתב הדחייה, "העבודה כי הוא משתתף בטיפול, מביע צער וחרטה ותורם ומסייע לאחרים, תעמוד בפני ועדת השחרורים אשר תדון באפשרות לשחררו בתום שני שלישים מתקופת מאסרו".

באפריל 2014 הרשיע השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בת"א את דנקנר בשלוש עבירות של מתן שוחד, שלוש עבירות של הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד. במסגרת ערעור שהגיש דנקנר לעליון, נמחקה עבירת הרישום הכוזב במסמכי תאגיד, וכן שתי עבירות שוחד, כך שדנקנר הורשע בסופו של דבר בעבירה של שוחד ובהלבנת הון. עונשו הופחת משלוש שנות מאסר לשנתיים.

פרשת קרקעות המלח היא אחת משלושת האישומים בתיק הולילנד. על פי הכרעת הדין, דנקנר שימש כמנכ"ל חברת תעשיות מלח לישראל, שהיתה בבעלות משפחתו, משנת 1990. בשנים 2004-1999 הוא כיהן כיו"ר החברה, שחכרה מהמדינה קרקעות בהיקף של אלפי דונמים בעתלית ובאילת. באותם ימים שכב על שולחן מינהל מקרקעי ישראל הסכם להענקת הטבות מפליגות וחריגות לחברה בשווי עשרות מיליוני שקלים תמורת השבת הקרקעות למדינה.

הסכם זה, באחד מגלגוליו מ־1997, אף שימש כמרכיב משמעותי בבטוחה להלוואה בגובה כ־1.42 מיליארד שקל שלקחה חברת המלח מבנק לאומי כדי לרכוש את גרעין השליטה (43%) בבנק הפועלים עם שרי אריסון.

על פי הכרעת הדין, איש העסקים אביגדור קלנר הכיר לדנקנר, שרצה מאוד שההסכם יאושר סופית, את המאכער מאיר רבין, יד ימינו של אבי מנגנון השוחד בפרשת הולילנד – עד המדינה שנפטר שמואל דכנר. דנקנר העביר לרבין 1.3 מיליון שקל כדי שיפעל לאשר את ההסכם במינהל וינסה להניע את דודו יעקב אפרתי, מנהל המינהל לשעבר, לדחוף לאישור ההסכם. רבין הורשע בתיווך לשוחד, אולם אפרתי זוכה מקבלת שוחד מחמת הספק.

השופט רוזן קבע כי דנקנר שכר את שירותיו של רבין כמאכער רק כדי לקדם את העסקה בין חברת תעשיות המלח ומינהל מקרקעי ישראל. בהכרעת הדין הוא כתב כי "בעלי ממון שבכוחם לשכור שירותיו של 'מאכער' נהנים מערוץ 'מיוחד' לטיפול בענייניהם הפרטיים. זהו מצב דברים השוחק את אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון, מצב דברים שיש בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנהגות של עובדי ציבור".

מטעם בית הנשיא טיפל בבקשה עו"ד ג'מאל קדרי, סגן בכיר ליועצת המשפטית.