שותפות לווייתן ישלמו למדינה 440 מיליון דולר בשנת 2020

רשות המסים תחשב מחדש את הכנסות המדינה הצפויות ממאגר לווייתן, זאת על רקע כנס משקיעים שערכה אתמול קבוצת דלק בהשתתפות בעל השליטה בדלק יצחק תשובה, שבו נחשפו לראשונה הערכות הקבוצה בנוגע להיקף התשלומים שיעברו למדינה.

בדלק פרסמו תחזית הוצאות והכנסות למאגר לווייתן לאורך שנות ההפקה משם, כלומר משנת 2020 ועד לשנת 2050, זאת על בסיס החוזים הקיימים בלבד. התחזיות של דלק יהפכו בסוף מרץ למספרים מוחלטים, זאת במסגרת פרסום תחזית תזרים המזומנים המהוון (DCFׂׂ) של דלק קידוחים ואבנר בנוגע למאגר לווייתן, אבל ברשות המסים לא רוצים להסתמך על דיווחי החברות, ולכן הם יכינו תחזיות עצמאיות ויעדכנו אותן בכל פעם שמאגר לווייתן ישודרג – או בהיקף ההפקה שלו או בכמות החוזים למשק או ללקוחות זרים שבעליו ישיגו בשנים הקרובות.

ברשות המסים מציינים שחלקה של המדינה נקבע במסגרת אישור מסקנות ועדת ששינסקי 1 והפיכתן במרץ 2011 לחוק רשמי, אז נקבע שהמדינה תמשיך לגבות תמלוגים (12.5% מהמכירות בפי הבאר), כמו גם מס חברות (כיום 24%), ועל שני אלו יתווסף "מס ששינסקי" שיתגלגל לקופת המדינה רק לאחר כיסוי של 150% מההשקעה בפיתוח המאגר.

מאגר הגז לווייתן צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

מאחר שהנתונים מתייחסים רק לחלקה של דלק (כ־45%), ניתן לגלם מהם גם את ההערכות לגבי כלל התשלומים, הן של נובל אנרג'י והן של רציו המחזיקות אף הן במאגר. לכן אם, למשל, דלק מעריכה שבשנת 2020 — שנת ההפקה המלאה הראשונה — היא תשלם כ־200 מיליון דולר למדינה, אפשר להעריך שכלל המאגר ישלם באותה שנה כ־440 מיליון דולר. סכום זה צפוי לשלש את עצמו בשנת 2028.

התחזיות של דלק הן העדכניות ביותר ובאות במקום התחזיות של בנק ישראל. זה העריך בדצמבר 2015 במסגרת דיוני מתווה הגז שהכנסות המדינה ממכירת הגז יסתכמו בכ־70 מיליארד דולר ל־25 שנה. מאז השתנו התחזיות ומחיר חבית הנפט זינק מ־30 ל־55 דולר לחבית, ולכן גם חוזי הגז שצמודים אליו אמורים להכניס יותר כסף.

יצחק תשובה צילום: עמית שעל

ששינסקי רק בשנת 2025

הגרף שפרסמה דלק נותן מסגרת די מסודרת להכנסות המדינה מלווייתן. כך, למשל, אם מסתכלים רק על חלק התמלוג, מתברר שההערכות הן ששיעורו ינוע סביב 150 מיליון דולר עם עלייה משוערת של עד 200 מיליון דולר סביב שנת 2041. עוד מעריכה דלק שתשלום מס ששינסקי הראשון יתבצע רק בשנת 2025. במקור, אלמלא מתווה הגז, כלל התשלומים למדינה, לרבות ששניסקי, היו מוקדמים בשנתיים, כלומר כבר ב־2023 המיסוי הגדול יותר היה מגיע לקופת המדינה. שיעורו הראשוני של מס חברות והתמלוגים לשנה הראשונה – 2020 – הוא כ־200 מיליון דולר, וכ־450 מיליון דולר בשנת 2031 יחד עם ששניסקי.

העבודה של רשות המסים תתבצע בשבועות הקרובים, גם על רקע העובדה שפיתוח לווייתן הפך לוודאי, זאת לאחר ששותפויות הגז והחברות שמחזיקות בו — דלק קידוחים, אבנר, נובל אנרג'י ורציו — הודיעו ביום חמישי על פיתוח רשמי של המאגר, מה שהופך מבחינת המדינה את צבר ההכנסות הצפוי ממנו ליותר מוחשי ואפילו קרוב — ההפקה משם מתוכננת לעוד שנתיים וחצי, כלומר סוף 2019.

תשובה סיפר בכנס המשקיעים שנערך בתל אביב לרגל הודעת הקבוצה ביום חמישי על השקעה כוללת בפיתוח מאגר לווייתן של כ־3.75 מיליארד דולר, כי בשבוע שעבר מפעילת הקידוחים של דלק — אית'קה הקנדית — החלה להפיק נפט ממאגר בים הצפוני, מה שהפך את דלק לראשונה בתולדותיה גם למפיקת נפט ולא רק מפיקת גז. "אנחנו בדלק מסתכלים על עולם גלובלי, ובעזרת השם נהיה חברה בינלאומית. כבר היום אנחנו מחזיקים מפעילת קידוחים עם ניסיון עשיר ומוכח. כיום אנו מחזיקים בה 20% עם סינרגיה מלאה לפעילות שלנו. לפני שבוע החלה הפקת נפט במאגר סטלה שמכיל 80 מיליון חביות נפט. היעד שלנו להגיע ל־25 אלף חביות ביום בעלות הפקה של 25 דולר לחבית. בדלק מאמינים שניתן לפתח את אית'קה להגדלת הפעילות שלנו בים צפוני ובכל העולם".

תשובה הוסיף שמבחינתו שנת 2017 היא שנת ההשקעה. "חתמנו חוזים במשק וחתמנו חוזה יצוא מול ירדן ונהפוך את המשק לגז כחול־לבן". הוא ציין שדלק פועלת לחתימה על חוזים מול גוש היורו, טורקיה ומצרים. "המטרה שלנו להכפיל את הפלטפורמה של לווייתן מ־12 מיליארד מ"ק ליום ל־21 מיליארד מ"ק ליום. זה כמעט פי שניים מתמר".

מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו סיפר לנוכחים שכ־70% מהוצאות הפיתוח של לווייתן כבר סגורות, לרבות חתימה על ציוד קידוח או לוגיסטיקה נתמכת. לדבריו, עוד השנה יבוצעו שני קידוחים בלווייתן אז תגיע האסדה ותתחבר לחוף בהולכה ייעודית. בנוגע ליצוא האזורי הוא ציין שמדינות רבות מנהלות מו"מ עם דלק, וההערכות הן שחלק מהמגעים יובילו לכדי חוזה.

ההודעה על פיתוח המאגר גררה שורת ניתוחים זרים ומקומיים בנוגע לפיתוח והנתונים הכספיים שאופפים אותו. כך, למשל, מריל לינץ' (שמוזגה יחד עם בנק אוף אמריקה) מנתחת את הפרויקט וההשקעות בו. אחד הממצאים המעניינים הוא הקביעה שהתשואה להון של הפרויקט, לפחות בשלב הפיתוח הראשוני בעלות של 3.75 מיליארד דולר, היא לפחות 22%. מדובר בתשואה דומה לזו שנרשמה בזמנו למאגר תמר, מה שיכול להעיד על שני דברים. הראשון הוא שעסקי האנרגיה אולי דורשים השקעות כבדות ומאבקי רגולציה ארוכי טווח אבל התמורה עבורם יכולה לספק כל משקיע. התובנה השנייה היא שלווייתן עלול להתמקם כמונופול משני למאגר תמר, מה שעלול ליצור במשק הישראלי דואופול וחצי — תמר גדול, לוויתן ענק וכריש/תנין כזוג מאגרים שישלימו חוזים נקודתיים.

מחיר כפול ממתווה הגז

ניתוח נוסף שליווה את פרסומי דלק הוא של האנליסטית גל רייטר מבנק ירושלים. רייטר מעריכה את שווי המאגר בכ־8.6 מיליארד דולר, זאת לפני החלטת יצוא נוספת למצרים או טורקיה. לדבריה, החלטת יצוא נוספת אמורה להגיע עוד השנה, ולהביא לשינוי המספרים. נתון מעניין נוסף הוא המחיר שבו ימכרו את הגז — בעוד נובל אנרג'י מעריכה שווי ממוצע חוזים לפי 5.5 עד 6 דולר ליחידת אנרגיה, רייטר מעריכה בנוגע לדלק את הטווח של בין 5.7 ל־9.6 דולר, מחיר כפול מזה של מתווה הגז הממשלתי, כאשר העלייה בתמחור הדרגתית ותגיע לשיא רק בסוף חיי המאגר. האנליסט יונתן שוחט מלידר שוקי הון מעריך שאפשרויות היצוא של תמר ולווייתן למדינות קרובות עדיין קיימות משתי סיבות: הימצאות תשתיות פנויות מצד אחד וביקוש גובר והולך לגז מצד שני.

ברשות המסים אישרו את העבודה המחודשת על תחזית ההכנסות מלווייתן.