לווייתן צפוי להזרים בשנתו הראשונה 1.6 מיליארד דולר

שותפויות לווייתן יחלו בחודש מרץ בהקמת מתקן הקליטה היבשתי של הגז שיגיע מהמאגר. מדובר בהכשרת שטח של כ־4-3 דונם באזור פורדיס, שם אמורה להתחבר הצנרת הימית של מאגר לווייתן למערכת ההולכה הארצית של חברת נתיבי גז (נתג"ז), חברת ההולכה הלאומית שמזרימה גז לתחנות הכוח. מתקן הקליטה יכלול חיבור צנרת פשוט יחסית שאינו כולל את ניקוי הגז או הפחתת לחצים (אלו יעשו כ־9 ק"מ מהחוף, במתקן ייעודי) והגז צפוי לזרום לארץ עד סוף 2019. המיקום של החיבור היבשתי מגובה בכלל האישורים הממשלתיים והרגולטוריים הדרושים לתחילת העבודות. 

כפי שנחשף ב"כלכליסט", ביום רביעי האחרון חתם שר האנרגיה יובל שטייניץ על אישור הזרמת הגז ממאגר לווייתן לכיוון ישראל, האישור הרגולטורי האחרון שהשותפויות חיכו לו בטרם הכריזו ביום חמישי בבוקר על החלטת השקעה רשמית (FID) במאגר, בעלות של כ־3.75 מיליארד דולר. 

חברת נובל אנרג'י האמריקאית פרסמה לאחר ההחלטה הודעה מטעמה שמגלה פרטים נוספים מעבר לדיווחים של השותפות הישראליות דלק ורציו. מנכ"ל נובל אנרג'י דיוויד סטובר אמר שפיתוח השלב הראשון במאגר (כלומר אספקה מקומית ולירדן, ללא יצוא חדש בשלב זה) יכיל 4 בארות בהיקף הזרמה של כ־1.2 מיליארד רגל מעוקב ליום. עוד חשף סטובר שלשותפויות יש כבר היום הזמנות בהיקף של כ־93 מיליארד מ"ק גז טבעי נטו, ופי 3 מזה ברוטו (במידה שהלקוחות יזמינו את הרף העליון של כמות הגז בחוזה המכירה). צבר הזמנות זה שווה ערך למכירה של כ־550 מיליון חביות נפט, עלייה של כ־35% בהשוואה לעתודות נובל כיום.

נובל מעריכה כי ההכנסות מהחוזים הקיימים במאגר לווייתן יגיעו לכ־15 מיליארד דולר. עוד היא מעריכה שעד היום ההכנסות שלה ממאגר תמר הגיעו לכ־575 מיליון דולר, וכי בשנה הראשונה שלאחר הפעלת המאגר, כלומר 2020, תזרים המזומנים שלה יגיע לכ־650 מיליון דולר. נתון זה מגלם תזרים של כ־730 מיליון דולר לדלק וכ־244 מיליון דולר לרציו. התזרים הכולל יעמוד לפי הערכות אלה על 1.6 מיליארד דולר.

בנוסף מעריכה החברה שמימון חלקה בפיתוח המאגר שעומד על כ־1.5 מיליארד דולר יגיע ממכירות גז ממאגר תמר או ממכירה של 7.5% מהמאגר לשחקנים חדשים. החברה שכרה את בנק ברקליס שיוביל את המכירה בעלות מוערכת של כמיליארד דולר.

הפרט האחרון שמתחבא בדיווח של נובל הוא רמת המחירים של הגז. לפי נובל, המחיר הממוצע של הגז למכירות מקומיות או אזוריות ינוע בין 5.5—6 דולר ליחידת אנרגיה. מאחר ומתווה הגז קבע תמחור של לא יותר מ־4.7 דולר לעסקאות הגז (לתקופה של כמה שנים) יוצא שעסקת הייצוא מלווייתן לירדן מתומחרת ברף העליון של המחירים, בעוד שעסקאות בישראל מתומחרות ביחס למתווה הגז.

כאן מגיעות השאלות הגדולות שלאחר החגיגה של פיתוח לווייתן. ראשית, האם מאגרי תמר ולווייתן יכולים להתחרות אחד בשני. שני המאגרים נשלטים כיום בידי דלק ונובל (דלק אמורה למכור את חלקה בתמר, ונובל לדלל אותו עד 2022), ונראה כי עד החלפת הבעלות לקוחות המאגרים צפויים לנהל משא ומתן מול אותם בעלים.

שנית, מאגרי כריש ותנין שנמכרו לאנרג'יאן היוונית אמורים להתחיל לעבוד כבר בסוף 2020 או תחילת 2021, כאשר ידוע שעם כניסתם הם ייאלצו להתחרות במאגר תמר הענק ובמאגר לווייתן העצום. אנרג'יאן מנהלת מאז ינואר משא ומתן על כלל לקוחות תמר במטרה לגנוב להם חוזים בתמחור זול יחסית של כ־4.5 דולר ליחידת אנרגיה.

אולם ללא תמיכה ממשלתית או העדפה מתקנת לרכישה משם (על ידי חיוב חברת החשמל) הם יתקשו לצבור חוזים שיספיקו אפילו לפיתוח. במשרד האנרגיה כבר הודיעו שלא יתערבו בשוק, אולם על רקע תקופת הביניים שבין כניסת לווייתן לשוק לכניסת כריש ותנין לשוק אולי דרושה פה חשיבה נוספת. רשות החשמל כבר הודיעה שתיתן בונוסים בתעריף החשמל למי שיקנה מכריש ותנין, ומשרד האנרגיה משקיע 100 מיליון שקל במימון צנרת ההולכה הימית, אבל זו רק טיפה בים כיוון שאם אין למי למכור את הגז — אין איך לפתח מאגרים.

שלישית, השוק המקומי עדיין סובל מתת ביקוש, כאשר מפעלי התעשייה לא מחוברים ושוק התחבורה יתקשה להסב עצמו לגז. משרד האנרגיה מבטיח 100 מפעלים מחוברים עוד השנה (לעומת כ־40 כיום) והסבה מסיבית לתחבורה באמצעות תקנות מיסוי, אבל חברות הדלק המסורתיות יתקשו לוותר על הבנזין והסולר שפרנסו אותן עשרות שנים וללא רגולציה והחלטות ממשלה, מי שיהנה מהגז הן רק תחנות הכוח.

מה נותר לפיתוח לווייתן ברמה הטכנית?

קידוח לווייתן יתחיל בתוך מספר שבועות ואליו יצטרף עוד קידוח במהלך השנה. פעולות אלו ישלימו חפירת ארבע בארות הפקה (שתי בארות נקדחו בעבר). במקביל יחלו עבודות הכנת החיבור היבשתי. ב־2018 תחובר הצנרת וב־2019 תגיע לארץ אסדת הפקה שתוצב 9 ק"מ מחופי חדרה. הפקת הגז תחל בפועל בסוף 2019.

האם תהיה תחרות בשוק?

משרדי האוצר והאנרגיה מבטיחים שכן. לראיה: יש היום ספק אחד (תמר) אבל כבר בתחילת העשור יהיו עוד שניים — לווייתן וכריש/תנין. הבעיה עם התיאוריה הזאת היא שמדובר בתחרות על הנייר בלבד כי לווייתן יתחרה בתמר במציאות בה גם דלק ונובל מחזיקות בשני המאגרים. נכון להיום דלק ונובל מחזיקות יחד 85% בלווייתן וכ־64% בתמר. לפי מתווה הגז דלק חייבת למכור כל אחזקותיה בתמר עד שנת 2022 (31.25%) ונובל אמורה לדלל את חלקה מ־32.5% היום ל־25% עד אותה שנה. הבעיה היא שלווייתן יזרום כבר בסוף 2019 ולכן כל עוד דלק נשארת בתמר היא למעשה מתחרה בעצמה יחד עם נובל.

למי ימכרו את הגז שיוזרם מלווייתן?

במשרד האנרגיה מזכירים שכל חוזי הגז הגדולים הקיימים כיום וכבולים ל־15 שנה מול תמר מחזיקים נקודת יציאה בשנה ה־8. זה אומר שבתחילת העשור הבא כל חוזי הגז, כולל זה של חברת החשמל, יפתחו ל־50% מהכמות שלהם, ועל זה בונים את כל התחרות הצפויה במשק. עוד טוענים במשרד האנרגיה שהסבת מפעלים ותחבורה לגז תייצר פה שוק משני. גם זו תיאוריה שנראית טוב בעיקר על הנייר מפני שעד היום חוברו רק כ־40 מפעלים מתוך פוטנציאל של אלף מפעלים ותחום התחבורה בכלל לא במשחק. בעלות כריש ותנין לא צפויים לפתח את המאגרים ללא חוזים ואם משרד האנרגיה לא יסייע להם עם אפליה מתקנת או הגנות ינוקא הגז שלהם צפוי להישאר בים.

מה יוצא מזה למשק, ומתי זה ישפיע על יוקר המחיה?

עד היום כל אספקת הגז למשק נשענה על צנרת בודדת ממאגר תמר. חיבור לווייתן ובעתיד חיבור כריש ותנין יעבירו את המשק למצב של 3 צנרות הולכה והחשש מהשבתת המשק במקרה של תקלה יירד. לגבי הכיס של האזרח הדרך עוד ארוכה — נכון להיום תעריף החשמל מורכב מ־65% עלויות הדלקים של חברת החשמל. זו מחויבת לחוזה בעייתי עם מאגר תמר (המתחרות שלה משלמות על הגז 15% פחות ממנה) ולכן כל עוד לא יגיעו מאגרים חדשים וכל עוד חברת החשמל לא תחתום חוזה חדש וטוב יותר, תעריף החשמל יישאר גבוה.

האם יהיה מי שירכוש רישיונות חיפוש חדשים?

שאלה שמפחידה את משרד האנרגיה לא פחות משהיא מפחידה את החברות במשק. משרד האנרגיה הוציא 24 שטחי חיפוש חדשים למכרז וקיווה לקבל הצעות עד אפריל. בפועל רק 4 חברות מביעות התעניינות בשטחי החיפוש, ורשות ההגבלים היתה צריכה להקים ועדת אישור מהיר לשחקנים מקומיים (הוועדה תתן אישור לחברות ישראליות לחפש גם אם מסומנות כריכוזיות). המבחן הגדול של שטייניץ יהיה ביולי, כשנראה אילו חברות באמת מתעניינות בכך, במציאות שבה לתמר ולווייתן יש יתרון כל כך גדול (גודל וותק).

מתי יגיע הכסף הגדול לקופת המדינה?

הכנסות המדינה ממסים מורכבות מתמלוגים (כ־900 מיליון בשנה נכון ל־2016), מס חברות ומס ששינסקי. זה האחרון ייכנס רק כששותפויות לווייתן יכסו 150% מההשקעה, כלומר בסביבות 2023. החשבת הכללית היוצאת כבר אמרה שברגע שלווייתן יתחיל לזרום הוא יעלה את דירוג האשראי של ישראל. הפקה מלווייתן צפויה לגלגל עוד כ־350 מיליון דולר לשנה רק מתמלוגים. מס ששינסקי כבר יכיל מיליארדי שקלים בשנה, אבל הוא עוד רחוק.

האם אפשר לומר שמתווה הגז הצליח?

לכאורה כן, ומי שיכולים לסמן לעצמם וי הם שטייניץ ומנכ"ל משרדו שאול מרידור. מאז אישור המתווה אושר פיתוח לווייתן, אושרה בנייתה של צנרת גז חדשה למשק ומאגרי כריש ותנין צפויים ליצור ספק חדש לשוק המקומי. רק בעתיד נדע אם כל אלו יובילו למשק גז תחרותי העובד לטובת הצרכן והמשק הישראלי.

מה לגבי יצוא גז ממאגרי לווייתן ותמר?

פרט לשני החוזים מול ירדן (תמר מול פוטאש ולווייתן מול חברת החשמל שם), בטווח הקרוב צפויה חתימה מול הרשות הפלסטינית בהיקף קטן יחסית. בלווייתן מאמינים שעוד ב־2017 ייחתם חוזה יצוא גדול נוסף, כאשר על הפרק טורקיה, מצרים ויוון. חתימת חוזה שכזה כבר תעשיר את קופת המדינה בהיקף של מיליארד שקל לכל חודש הפקה ולאורך שנים קדימה.