מה יקרה ביום שאחרי הצריכה הגדולה

בין שלל הנתונים שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בולטים שני סיפורים מרכזיים. האחד הוא שוק העבודה הישראלי החזק, על גבול הנס. שיעור האבטלה בישראל יורד עוד ועוד, ולא רק הוא אלא גם מספר העובדים במשרות חלקיות שלא מרצון ירד, בעוד ששיעור המשתתפים בכוח העבודה עלה. ללא ספק מדובר בנתונים מדהימים.

סיפור נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא הדעיכה בצריכה הפרטית במחצית השנייה של השנה שעברה. נתון זה חשוב במיוחד, שכן שהצריכה היתה זו שהחזיקה את המשק הישראלי עם הראש מעל המים בשנה האחרונה, ולא הייצור והיצוא שהתרסקו. בזכות הצריכה, המשק הישראלי סיים את 2016 עם צמיחה שמוערכת ב־3.8%.

לכולם ברור שצמיחה בקצב של 7% שנרשמה ברבעון הראשון של השנה אינה בת־קיימא, אבל השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי הצריכה הגדולה. יותר נכון, מה יקרה אם הירידה בצריכה תתברר לא כאיזשהו עניין מחזורי, אלא נמצא את עצמנו שוב במצב של גידול קבוע של 2% וקצת בצריכה הפרטית לנפש.

שר האוצר משה כחלון צילום: אוראל כהן

כדי להבין עד כמה הנתון הזה קריטי למשק הישראלי מספיק להסתכל על שוק העבודה בשנתיים האחרונות. מתחילת 2015 הצטרפו לענפי המסחר כ־30 אלף עובדים (מ־452 אלף עובדים בינואר 2015 ל־482 אלף עובדים בספטמבר האחרון, עליה של כ־6.5%). עלייה זו פיצתה במידה רבה על הקיפאון שנרשם במספר העובדים בתעשייה (תוספת של 4,000 עובדים בלבד, עלייה של כ־1%) ואפשרה את הירידה המתמשכת בשיעור האבטלה. למעשה, ענף המסחר אחראי לבדו על קליטה של כ־40% מהעובדים החדשים נטו (עובדים חדשים בקיזוז עובדים שיצאו לפנסיה או נהפכו למובטלים) בתקופה הזו.

החשש הוא ממקרה קיצון שבו הירידה בצריכה היא תחילתו של תסריט בלהות, שבמסגרתו גם התעשייה והיצוא לא מתאוששים ואין מי שיקלוט את כל מחפשי העבודה החדשים שמצטרפים כל שנה. בתרחיש כזה, שיעור האבטלה יגדל, מה שיקשה עוד יותר על משפחות להוציא כסף והצריכה תוסיף להיפגע. בסופו של דבר, מצב שהיה נראה פתיר באמצעות הרחבה של הוצאות המדינה, שיפצו על הירידה בצריכה, יתגלה גם כמשבר פיננסי. משפחות של מובטלים יתקשו להחזיר חובות שלקחו, על אחת כמה וכמה אם לכל הבלגן הזה תצטרף גם העלאת ריבית השנה או בשנה הבאה. הסיכוי שתרחיש האימה הזה יהפוך למציאות הוא נמוך, אבל אף אחד לא יכול להגיד שהוא בלתי אפשרי. בטח שלא אחרי 2008.