חוק השבת: המפלגה החילונית הבאה כבר בדרך
סירוב המפלגות החילוניות להילחם על אורח החיים של מצביעיהן מוכיח שלציבור החילוני אין ייצוג. מפלגה חדשה שתגנוב קולות מכולן לא תועיל למאבק שלהן על השלטון
הממשלה צפויה לאשר היום (א') את החזרת הסמכויות בנושא חוק השבת של תל אביב לשר הפנים אריה דרעי מש"ס, לאחר שב־2015 לקחה אותן משר הפנים לבקשת דרעי עצמו. והמפלגות החילוניות באופוזיציה ובקואליציה שותקות. אם יש משהו שהשתיקה הזאת מוכיחה, זה שלאינטרסים של המגזר החילוני אין כמעט ייצוג בממשלה ובכנסת. קשה לחשוב על מעשה פולשני יותר של ההנהגה החרדית מהדרישה לסגור את הפיצוציות בתל אביב. היא דומה לדרישה להעביר קו אוטובוס בשבת ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. ההבדל היחיד בין שני המקרים הוא האמונה החרדית העמוקה שלחילונים אין רגשות, וגם אם יש — מותר לדרוס אותם ברגל גסה.
הסיבה לשתיקה ברורה: כולם נערכים להקמת הממשלה שאחרי נתניהו. כמעט כולם רואים את עצמם ראשי ממשלה פוטנציאליים, ואף אחד לא רוצה לריב עם השותפים החרדים. כולנו מסרבת לפרסם עמדה רשמית במשבר מרגע שהתחיל, ישראל ביתנו מקפידה להתנגד לחוק בדיונים פנימיים אבל ממעטת לעשות זאת מחוץ להם. באופוזיציה המצב לא טוב יותר. בהודעות שהוציאו סיעות האופוזיציה בעקבות שבתות התרבות של אתמול בבוקר היתה התייחסות למבצע צוק איתן, לפרשיות ראש הממשלה ולליכודיאדה, אבל לא לחוק השבת. ביש עתיד מניחים כנראה שכשהליכוד מסתבך בעוד כניעה למפלגות החרדיות, הדבר הטוב ביותר שהם יכולים לעשות כדי המשיך לעלות בסקרים זה לשתוק. נכון, מרצ נאבקת, אבל מרצ מייצגת חלק די קטן מהחילונים.
אריה דרעי, שר הפנים צילום: אלכס קולומויסקי
בעשרות השנים האחרונות עלו שוב ושוב הצעות פשרה בנוסח אמנת גביזון־מדן, שלפיהן הצד החרדי יסכים למצב הקיים של הפעלת עסקי תרבות, מזון, בידור ומרכולים בשבת ולתוספת תחבורה ציבורית חלקית, בתמורה לסגירת המסחר הגדול. גם בכנסת הנוכחית יש יוזמה כזאת, ומה שמונע ממנה להתקדם הוא סרוב המפלגות החרדיות. הן טוענות שאינן רשאיות להתפשר על השבת, אבל האמת היא שהן לא מוכנות להתעמת עם דעת הקהל שלהן גם למען הפחתה דרמטית של חילול השבת.
גם לציבור החילוני יש אורח חיים ועונג שבת. הם אינם חייבים לכלול שופינג, אבל הם בהחלט כוללים את הזכות לקנות מזון, חלב, טיטולים או אפילו סיגריות בשבת. אפשר להתווכח על גודל המרכולים שיישארו פתוחים, אבל לוויכוח הזה דרוש פרטנר, ואין.
הסירוב של רוב המפלגות החילוניות להאבק על אורח החיים הזה מוכיח שלציבור החילוני אין ייצוג. ניסיון העבר מוכיח שבכל פעם שנוצר מצב כזה, הוא הסתיים בכך שקולות החילונים הולכים למפלגה חילונית חדשה, דוגמת שינוי ויש עתיד בימיה הראשונים. זה מה שיקרה גם הפעם אם המפלגות החילוניות לא יתעשתו. וגם מפלגה כזו, שתשאב קולות מיש עתיד, ישראל ביתנו, כולנו, המחנה הציוני ומרצ, לא בדיוק תועיל למאבק שלהן על השלטון.
