פרשנות
הקרב על השבת: הממשלה החליטה שבג"ץ יחליט
לא רק העיכוב והכריכה ההזויה עם בת ים מרגיזים את השופטות, אלא בעיקר הניסיון להפיל על בית המשפט את ההחלטה, את האחריות ובסוף גם את הגידופים של החרדים או החילונים או שניהם
העצבנות של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בלטה היטב במהלך הדיון שהתקיים אתמול (ב'). ההערות הסרקסטיות, קוצר הרוח, שיסוע הדוברים. במיוחד בלטה הביקורת הנוקבת שלה כלפי נציגי המדינה. וליתר דיוק, הם ספגו, אבל הכתובת היתה ממשלת ישראל.
ממשלת ישראל החליטה לא להחליט שגם זה סוג של החלטה שמשמעותה: שבג"ץ יחליט. אפשר להבין את נתניהו וממשלתו: בין עמונה לבדואים לצוללות ולחקירות הפליליות הם לא צריכים על הראש גם את תפוח האדמה הלוהט הזה, שיקים עליהם את החרדים או את החילונים, או את שניהם. הכי פשוט היה לאשר מלכתחילה את חוק העזר של העירייה שהיה מאוזן ומידתי. אבל שר הפנים גדעון סער שחווה התקרבות לקב"ה ולבוחרים הדתיים, החליט לעכב את פתיחת המרכולים בשבת. חוק העזר הקטין את כמות המרכולים הפתוחים בתל אביב מ־320 ל־164, אבל השר החליט לשקול שוב את איזוני השבת. ועד היום, הממשלה שוקלת. אה כן, והיא גם שוקלת איחוד עם עיריית בת ים ומספרת לבג"ץ על הקשר ההדוק בין השתיים. מי יודע, אולי הדתיים של בת ים ישנו את הרוב בעירייה ויסגרו את המרכולים.
לא רק העיכוב והכריכה ההזויה עם בת ים מרגיזים את השופטות, אלא בעיקר הניסיון להפיל על בית המשפט את ההחלטה, את האחריות ובסוף גם את הגידופים של החרדים או החילונים או שניהם. ואחרי כל אלה גם יבואו הפוליטיקאים ויתלוננו על האקטיביזם של בג"ץ שמתערב בשאלות ערכיות שמסורות לנציגי ונבחרי הציבור. האם מישהו יזכור שהממשלה דגרה שנים על ההחלטה? יזכרו רק שבג"ץ פתח או סגר את העסקים בתל אביב.