זיכיון כיל יסתיים ב-2030? תחנת הכוח תפעל עד 2037

ייתכן שכיל מחזיקה בידיה קלף מנצח שיקל עליה לנהל משא ומתן מול המדינה על האפשרות להמשיך ולהחזיק במפעלי ים המלח, זאת בדמות תחנת הכוח הפרטית שהוקמה שם בשנים האחרונות ונמצאת בבעלותה.

החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו פרסמה בשבוע שעבר חוות דעת שלפיה על המדינה לצאת למכרז על אוצרות ים המלח, זאת בתום תקופת הזיכיון של חברת כיל שבשליטת החברה לישראל. תקופת הזיכיון מסתיימת בשנת 2030, כאשר לכיל עומדת על פי תנאי הזיכיון זכות סירוב ראשונה מול כל שחקן חדש.

מה דעתך על מניית איי.סי.אל:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

העודפים יועברו לרשת

העבודות על תחנת הכוח החלו ב־2012 בהשקעה שנאמדה אז ב־1.25 מיליארד שקל. התחנה אמורה לפעול בגז טבעי בהספק של כ־250 מגה־ואט ולספק חשמל למפעלי ים המלח כמו גם קיטור למטרות תפעול שונות. התחנה החדשה תחליף תחנת כוח פרטית ישנה שעמדה שם והפיקה במקור כ־60 מגה־ואט תוך שימוש בדלקים מזהמים.

תחנת הכוח החדשה היתה אמורה לפעול כבר בסוף 2016 אולם אחד מקבלני הבנייה - אבנגואה הספרדית - נקלע לקשיים כספיים, ורק לאחרונה אישר משרד האנרגיה הזרמת גז ראשונית כדי לבחון את תקינות המערכות החדשות. כמו כל תחנת כוח פרטית, את עודפי החשמל שהיא תייצר - מעבר למה שיצרכו מפעלי ים המלח - היא תעביר לרשת החשמל.

עידן עופר. תחנת הכוח היתה אמורה לפעול בסוף השנה שעברה צילום: בלומברג

בדיקה ברגולטור הראשי של תחנות הכוח הפרטיות - רשות החשמל - מעלה שביום שתחנת הכוח תחל לפעול, היא אמורה לקבל רישיון הפעלה קבוע לתקופה של 20 שנה. ולכן, ככל שהתחנה תחל לפעול עוד במהלך 2017, רישיון ההפעלה שלה יימשך עד שנת 2037, כלומר שבע שנים לאחר שזיכיון משאבי הטבע יפוג. מדובר לכאורה במקרה קלאסי של רשויות שפעולתן אינה חופפת, כך שזיכיון מחצבים של משרד האוצר לא מתחבר במציאות עם רישיון הפעלה של תחנת כוח פרטית.

גם חוזה כפול אפשרי

המציאות הזו הולידה כמה תרחישים אפשריים. הראשון הוא שאם כיל תפסיד ב־2030 את הזיכיון לכריית מחצבים, אזי מי שייכנס בנעליה יידרש לשירותים של תחנת הכוח הפרטית, שהם אינם קשורים בכלל לכריית מחצבים. התלות הזו עלולה לסנדל לקוחות עתידיים שידרשו חשמל או קיטור להפעלת המתקנים. תרחיש שני הוא שכיל תשכנע את המדינה לתת לה ארכה לזיכיון לעוד כמה שנים. אפשרות שלישית היא שכיל תרצה למכור את תחנת הכוח הפרטית למי שייכנס לשם בנעליה, ובכך לדרוש ממנו חוזה כפול - גם על מבנה תחנת הכוח וגם על חוזה הגז מול מאגר תמר שמזין את תחנת הכוח, שהיקפו מיליארדי שקלים.

השבוע פורסם ב"כלכליסט" היקף הרווחים האדיר של החברה לישראל ממפעלי ים המלח במהלך השנים. מאז שנת 2000 ועד היום חילקה כיל דיבידנדים בהיקף של ‭29.6־כ‬ מיליארד שקל לבעלי המניות שלה. מתוכם, חלקה של החברה לישראל של עידן עופר עמד על ‭15.3‬ מיליארד שקל. ההשקעה בכיל יצרה לחברה לישראל רווח לפני מס (חלקו על הנייר) של ‭23.4־כ‬ מיליארד שקל ואפשרה לה לצאת להשקעות בתחומים שונים, חלקן כשלו כמו מיזם המכוניות החשמליות בטר פלייס‭.‬

יכולת היפרדות מוגבלת

למרות הרושם הראשוני שנוצר בעקבות ההמלצה של החשבת הכללית, היכולת של המדינה להחליט חד־צדדית על היפרדות מכיל היא מוגבלת. על פי תנאי הזיכיון הקיים, לכיל יש זכות סירוב ראשונה מול כל שחקן חדש. כלומר, גם אם המדינה מנהלת משא ומתן עם שחקנים אחרים או מוציאה את הזיכיון למכרז, היא חייבת לתת לכיל זכות ראשונים להשוות את ההצעה או לסרב לה. בממשלה לא יודעים האם וכיצד אפשר להתמודד משפטית עם זכות הסירוב הזו שהוענקה לה, וגם מכתבה של עבאדי־בויאנג'ו לא פותר את הסוגיה הזו. על הרקע הזה קיים סיכוי גבוה שהזיכיון יישאר בסופו של דבר בידיה של כיל.

אלא שעל רקע הרווחיות החריגה של כיל והעובדה שהמדינה לא צפתה מראש לא את עליית מחירי האשלג ולא שורה של סוגיות אחרות שעלו כנגזרת לזיכיון כמו למשל השאלה כיצד יש למסות את כיל על מוצרים נוספים שהיא מפיקה בים המלח, אפשר לומר בבירור שהפעם המו"מ על הארכת הזיכיון אמור להתקיים וצפוי להתקיים בתנאים אחרים. כלומר, סביר שהמדינה תקשיח את עמדותיה מול החברה כפי שכבר נעשה בשנים האחרונות עם הטלת מיסוי היתר, החרגתה של כיל מחוק עידוד השקעות הון והטלת חלק הארי מהתשלום על קציר ים המלח על החברה.