תנובה ורשות ההגבלים במו"מ לסגירת התיק על הסדר כובל

רשות ההגבלים העסקיים ותנובה מנהלות משא ומתן מתקדם לסגירת תיק החקירה נגד חברת המזון, החשודה בהתערבות אסורה במדפי רשתות השיווק שופרסל ומגה. במסגרת המשא ומתן הרשות הודיעה לתנובה שהיא מוכנה להימנע מהגשת כתב אישום נגדה בתמורה לתשלום של קנס כספי לאוצר המדינה. הסכום שעליו דנים הצדדים אינו ידוע, אולם על פי חוק, הוא יכול לנוע בין מיליוני שקלים בודדים לעשרות מיליוני שקלים.

חקירת הרשות נגד תנובה נפתחה ביולי 2012, בתקופתו של הממונה על הגבלים עסקיים הקודם דיויד גילה. היא מתייחסת לאירועים בשנים 2009-2012. החשדות נגד חברת המזון, שהיתה אז בבעלות קרן אייפקס, הם מהחמורים שיש בחוק ההגבלים: ביצוע הסדרים כובלים והפרה של הוראה חוקית. במקרה זה מדובר בצו מוסכם שאושר בעבר על ידי בית הדין להגבלים, המסדיר את יחסי ספקיות המזון הגדולות במשק, ובהן תנובה, עם רשתות המזון כגון מגה ושופרסל.

מה שהוביל את רשות ההגבלים לפתוח בחקירה, הוא חשד שתנובה הפרה לכאורה את הוראות צו הספקים שעליו חתמה, וזאת במטרה להתערב בנעשה במדפי הרשתות ולבצר את כוחה במוצרים דומיננטיים כמו גבינות לבנות וקוטג'.

הממונה על הגבלים עו"ד מיכל הלפרין, שייצגה בעבר את תנובה, לא מעורבת במשא ומתן להסדר לאור הסכם ניגוד העניינים שלה.

פשיטות מתוקשרות והעתקת תיבות המייל של בכירי מגה

החקירה ידעה עליות ומורדות, וכמה סבבי השלמות לאיסוף ראיות, בהם פשיטה מתוקשרת במאי 2014 על משרדי שופרסל בראשון לציון ומגה בראש העין. זאת לאור דרישה של המחלקה המשפטית מהחוקרים להגיע לראיות נוספות בניסיון לבסס את החשדות. כך למשל במהלך הפשיטה על משרדי מגה הוחרמו מסמכים רבים, וכן הועתקו חומרי מחשב כגון תיבות המייל של בכירים לשעבר בחברה ובהם המנכ"ל זאב וורמברנד, סמנכ"ל הסחר גרשון וייסמן, מנהל הקטגוריות דוד אבישר ושמונה עובדים נוספים. הכל בניסיון לברר האם תנובה כבלה את הרשת בהסכמים והבנות שפגעו בתחרות.

מנכ"ל תנובה אייל מליס. החשדות נגד החברה הם מהחמורים שיש בחוק ההגבלים צילום: נמרוד גליקמן

רשתות השיווק, חשוב לזכור, היו בשנים הרלבנטיות לחקירה הלקוחות המרכזיים של תנובה, והן רכשו ממנה סחורה בהיקף של מאות מיליוני שקלים מדי שנה. כך למשל, בשנת 2009 מחזור הקניות של מגה מתנובה עמד על 449 מיליון שקל, ובשנת 2010 הוא עמד על 478 מיליון שקל.

חלק מהמסמכים שתפסה הרשות בפשיטה על משרדי מגה, ונחשפו בעבר ב"כלכליסט", האירו במעט את החשדות של הרשות. מהמסמכים עלה שתנובה סיכמה עם רשת מגה על שורה של בונוסים יצירתיים בהיקף של מיליוני שקלים במהלך 2010. לפי החשד של הרשות מדובר בבונוסים שנתפרו כך שתנובה תשיג מטרה נוספת מלבד עידוד של רשת המזון להגדיל את מחזור הקניות שלה - מטרתם האמיתית של הבונוסים לפי החשדות היתה שליטה במדפים, או יותר נכון במקררים, על חשבון ספקים אחרים.

על פי מסמך שתפסה הרשות במשרדי מגה, תנובה התחייבה לכאורה לשלם למגה עבור שנת 2010 בונוסים בהיקף שנתי מקסימלי של 11.5 מיליון שקל. הגדרת הבונוסים נראית על פניו יצירתית ביותר: מיליון וחצי שקל "בגין הקצאת שטחי מקרר גביעים בחנויות", מיליון שקל על "מיתוג קבוע בשטח המדף" ועוד מיליון שקל על "סיוע בניהול יעיל של המלאי". כמו כן, כך מהמסמכים שתפסה הרשות, תנובה ומגה סיכמו על בונוס של 1.5 מיליון שקל עבור "דיול מוצרי תנובה, עדכוני מחירים ושת"פ: מסלול ירוק, חותמות אדומות (קנס כספי לספק שמביא הזמנה גדולה יותר מהנדרש - ת”ג)".

לא כל בונוס על עמידה ביעדי מכירות אסור בהכרח

צו הספקים שתנובה חשודה שהפרה, הגביל במובנים מסוימים את האפשרות שלה באותם ימים לתת בונוסים לרשתות. כך למשל פרק ו' בצו, שבוטל בתחילת 2015 עם כניסתו לתוקף של חוק המזון, מתייחס לבונוסים והטבות עבור השגת יעדי מכירות. "ספק דומיננטי לא יהיה צד להסדר עם רשת שיווק שעניינו, מטרתו או תוצאתו הידועה מראש בעת עריכתו, הם מתן הטבה לרשת שיווק בזיקה להשגת יעדי מכירות", נכתב בצו.

בהמשכו של הסעיף מתווספת הסתייגות נוספת מתי כן מותר לחלק בונוסים על יעדי מכירות. "אם ההטבה ניתנת כהנחה ממחיר הקנייה של הרשת ליחידות המוצר שיימכרו, מעבר לבסיס המכירות (כמות המכירות בפועל לצרכן - ת”ג) של הספק באותה רשת ומוגבלת למוצרים אלה בלבד".

תנובה הבטיחה לכאורה למגה ב־2010 בונוסים כספיים על גידול במכירות במספר קטגוריות. בונוסים שחושבו לפי אחוז מהיקף העלייה במכירות. אלא שלא כל בונוס על השגת יעד מכירה הוא בהכרח אסור. זוהי רק דוגמה לניואנסים בצו שכנראה עומדים בלב הצעתה לסגור את התיק בתמורה לקנס כספי.

ברשות ההגבלים ובתנובה סירבו להגיב לדברים.