חקר ביצועים: סיכום שנה קשה במיוחד

טבע: הכל או כלום

לא כך דמיין ארז ויגודמן את 2016. זו היתה אמורה להיות השנה שבה יושלם מהלך הדגל שלו למיזוג חלק מאלרגן לתוך טבע, השנה שבה יוכתר למנהל הטוב בתולדות המשק, שני רק לאלי הורביץ. במקום זאת ויגודמן סוגר שנה עם מניה שהתרסקה בכ־45%, לשווי נמוך מזה שהיה לה כשהוא קיבל את החברה ב־2014. עסקת אלרגן אמנם נסגרה, אבל רכישת רימזה המקסיקנית ב־2 מיליארד דולר הסתבכה, איש המפתח שאחראי למיזוג עם אלרגן עזב, כעת נחת גם קנס של חצי מיליארד דולר בגין מתן שוחד לפקידים ברוסיה, וברקע מתגבשת בארצות הברית תביעה נגד קבוצה גדולה של חברות גנריות, כולל טבע, על תיאום מחירים. בשנה הקרובה תידרש טבע לא רק להתמודד עם כל זה, אלא גם להביא קבלות על עשרות המיליארדים ששילמה על אלרגן, וזה כבר יהיה מבחן של הכל או כלום, הן עבור החברה והן עבור ויגודמן.

סופי שולמן

ויגודמן. לא ציפה לסיים כך את השנה צילום: אוראל כהן

מאמץ בינלאומי

שטיינמץ: השוחד ישנה צורה

ישראל הצטרפה השנה, קצת באיחור, למלחמה הרב־לאומית בשוחד הניתן במדינות זרות - ועצרה את בני שטיינמץ, איש העסקים הכי מסתורי בישראל, כחלק מחקירה גלובלית בחשד למתן שוחד לנשיא גינאה. הלחץ הבינלאומי עלינו בנושא מבטיח ששטיינמץ הוא אולי הבכיר הראשון שמשלם את המחיר, אבל לא יהיה האחרון. החקירה הישראלית בעניין שטיינמץ, בדיוק כמו הסדר הטיעון האמריקאי נגד טבע בגין שוחד שנתנה בכלל ברוסיה, יכולים, תיאורטית, לסמן את סוף עידן השוחד חוצה היבשות. בפועל, כסף שמשמן עסקאות תמיד ימצא את הדרך, גם אם היא תצטרך להיות מחוכמת יותר ולעבור דרך יעדים אקזוטיים יותר, כאלה שפחות ששים לשתף פעולה במאמץ הגלובלי.

נעמה סיקולר

שטיינמץ. הראשון אבל לא האחרון שמשלם מחיר צילום: שירלי גבאי אילוז

הזוהר הועם

ארצות הברית: כבר לא מודל

המתיישבים הפוריטנים בצפון אמריקה ביקשו לבנות חברת מופת שעיני שאר העולם יהיו נשואות אליה. גם הנשיאים ג'ון קנדי ורונלד רייגן דיברו על ארצות הברית שהיא "העיר הזוהרת על הגבעה". ואמנם, במשך שנים רבות מאוד הציגה אמריקה היסטוריה של התקדמות: ביטול העבדות, זכות בחירה לנשים, התנועה לזכויות האדם, המהפכה הפמיניסטית, נישואים חד־מיניים. לא תמיד ארצות הברית היתה ראשונה, ולא הכל במציאות האמריקאית היה ראוי לחיקוי, אבל היא כן הלכה בנתיב של חברה שבה יש מקום שווה לעוד ועוד אנשים, ובכך אכן היתה מודל לשאר העולם. 2016 חבטה באידאל הזה: הכסף הציף את הפוליטיקה, האמת נזנחה לצד הדרך, הנשים ספגו שלל מתקפות, אפילו זכות האזרח להצביע נפגעה. העיר שעל הגבעה כבר לא כזאת זוהרת.

אורי פסובסקי

פסל החירות במנהטן. נעלם הזוהר

גופות צפות וברקזיט אחד

אירופה: הסתגרות

מכל 88 פליטים שניסו השנה לחצות את הים התיכון בדרך לאירופה, אחד טבע למוות. אחד מ־88, לעומת אחד מ־269 בשנה שעברה, במידה רבה בגלל שינוי המסלול: במקום ליוון הפליטים נוהרים עתה לחופי איטליה, בדרך קשה ומסוכנת יותר. גם על היבשה עצמה מצבם של הפליטים הידרדר השנה: העלייה במספרם ואירועי הטרור באירופה הביאו להקצנת העמדות של הציבור נגד מוסלמים ולהתחזקות גורמי ימין קיצוניים. כל אלה שרטטו מפה אירופית חדשה, כזאת שהסמלים שלה היו השנה הגופות הצפות בשעריה, ושבה המדינות מתכנסות אל תוך עצמן, שוקלות התנתקות (בצרפת, איטליה והולנד) ואפילו עושות זאת, בברקזיט אחד שזכה לגיבויה של המלכה הוותיקה ביבשת, שתהתה בארוחת צהריים: "אני לא מבינה מדוע אנחנו לא יכולים פשוט לצאת".

תמר טוניק

רוסיה: הק.ג.ב ממשיך לבעוט

אי שם בשנות התשעים קיבלתי מקרובים שביקרו בהונגריה טי שירט עם הכיתוב KGB: Still Watching You. השנה החולפת הוכיחה שזה נכון, עם התערבות רוסית ניכרת בדמוקרטיות המערביות ובראשן ארצות הברית. צבא הטרולים שהקים הקרמלין פשט על הרשתות החברתיות ודאג להפיץ ידיעות חדשותיות מזויפות, לפלג ולשסות - הכל לפי משאלות לבו של קצין הק.ג.ב לשעבר ולדימיר פוטין, שמעולם לא חדל להסתכל על העולם דרך עיניו של איש ביון סובייטי ולהשתמש בשיטות שלמד בשירות. אחרי ארצות הברית הגיעה איטליה, עכשיו צרפת והולנד, וגם המתקפה על גרמניה כבר החלה. הק.ג.ב פיתח את הפצת הדיסאינפורמציה, מילה שמקורה ברוסית, לדרגת אמנות. הוא אמנם לא קיים עוד, אבל הוא רחוק מלהיות חלק מההיסטוריה.

רן אברמסון

פוטין. אי אפשר להוציא את איש הביון הסובייטי צילום: איי פי

פייק ניוז: כאן כדי להישאר

ידיעות חדשותיות מזויפות היו בשטח עוד קודם, אבל 2016 היתה השנה הגדולה של הפייק ניוז. הן הפיצו בבריטניה הבטחות ורודות על עזיבת האיחוד האירופי והביאו את הברקזיט; האשימו את הילארי קלינטון בקנוניית רצח ובהפעלת רשת פדופיליה ממרתפי פיצרייה והביאו לדונלד טראמפ את המפתחות לחדר הסגלגל; אבל יותר מהכל, הן הוציאו להורג את העובדות והוכיחו אחת ולתמיד שלאמת כבר אין חשיבות בדיונים כיום. עד כה פייסבוק, הפלטפורמה העיקרית להפצת דיווחים שקריים, הראתה שהיא לא יכולה, ולא מאוד רוצה, למנוע אותם (למה לה? ידיעות מזויפות מופצות ומשותפות הרבה יותר מדיווחים אמיתיים). ואם זה המצב, יהיה לנו עוד הרבה מהן בשנה הבאה.

עומר כביר

ספורט: בלי פוסט־אמת

הליברליזם והמדע ספגו השנה מהלומות קשות, בחסות שקרים, עובדות מזויפות, צביעות, פופוליזם, טיפשות ובורות. אבל בספורט התוצאות הן אלה שמדברות. השנה זכתה שיקגו קאבס בתואר ראשון מאז 1908 בזכות סטטיסטיקה ומחקר. קליבלנד קאבלירס זכתה באליפות ראשונה של העיר מאז 1952 בזכות עבודה קשה. לסטר סיטי זכתה באליפות היסטורית בזכות פתיחות לרעיונות חדשים. ארצות הברית שלטה באולימפיאדה עם המשלחת הכי נשית ומגוונת. סוכני הפייק ניוז ניסו לדבר על שימוש מסיבי בסמים ממריצים ועל השפעה פוליטית על גופי ספורט, אבל בעולם התחרותי האמת עדיין מנצחת את הפוסט־אמת. ב־2016 הליברליזם והעובדות היו גאוות הספורט. לפחות זה.

אוריאל דסקל

שחקני שיקגו קאבס לאחר הזכייה ב-2016 צילום: גטי אימג'ס

העולם מציב מראה

ישראל: דרוש חשבון נפש

אקורד הסיום ההולם של 2016 נשמע בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם, שמציבה בפנינו גם מראה וגם ברירה. אנחנו לא נדרשים לעזוב את השטחים כבר מחר, אבל כן נדרשים לחשבון נפש: האם להמשיך לשעבד את כל משאבינו הפיזיים והרוחניים לטובת מפעל ההתנחלויות, להמשיך במסלול שמוביל לאפרטהייד ולהעמקת הכיבוש, להמשיך להתפלש בחוקי הסדרה ובמשפטי אזריה שמרעילים ומשסעים את החברה הישראלית, להמשיך להטות את המדינה מצביונה המערבי, הליברלי, הדמוקרטי, אל הקוטב היהודי, המשיחי, הקנאי? צריך לבחון גם את החשבון וגם את הנפש - מה המחירים הכלכליים של הנידוי וההסתגרות, ולאן נפש יהודי הומייה. העולם כבר דורש תשובה, אבל אנחנו חייבים אותה קודם כל לעצמנו.

משה גורלי