עשור אבוד של צמיחה: רק השקעה בהון אנושי ותשתיות תציל את הצמיחה

ללא שינוי דרמטי במדיניות הממשלתית לשיפור התשתיות לצמיחה, ישראל עלולה להיכנס ל"עשור אבוד", בו הצמיחה לנפש היא נמוכה מאוד ותמשיך לעמוד על כאחוז, כפי שקורה מאז שנת 2012.

כך עולה ממחקר של גלעד ברנד ממרכז טאוב שמתפרסמת במסגרת הדוח השנתי של המרכז.

עד 2012 קצב צמיחת התוצר לנפש כל שנה עמד בממוצע על 2%־2.5%, אז מאז 2012 מדובר על כ־0.9% בלבד, מה שלא מאפשר לישראל לצמצם את פער רמת החיים הכלכלית בינה לבין מדינות המערב.

כדי להבין מדוע המצב הגיע לכדי כך, ברנד פירק את מקורות הצמיחה של המשק ומצא כי מרכיב הצמיחה המשמעותי ביותר בעשור האחרון, הוא הגידול המתמשך בהיקפי התעסוקה, שתרם כמחצית מהצמיחה בשנים 2015-2012.

לצד זאת יש מגמת ירידה בתרומת ההון האנושי לצמיחה, הקשור בעיקר לקיפאון בשיעור העובדים בעלי תואר על־תיכוני. כבר לפני עשור נותר שיעור הנרשמים להשכלה גבוהה על 50% מהאוכלוסיה בגילאים הרלבנטיים, כאשר במקביל גדל חלקן בכוח העבודה של אוכלוסיות עם השכלה נמוכה יחסית, בעיקר חרדים וערבים. מכאן שללא שינוי במגמה, התרומה של השכלת העובדים לצמיחה הגיעה למיצוי. במקביל, חלה האטה בהשקעות במלאי ההון הפיזי לעובד, ולמעשה בשנים האחרונות מדובר על כמעט קיפאון. במילים אחרות, אין כמעט שינוי בכמות המכונות, הציוד והאמצעים הפיזיים האחרים שאיתם מייצרים סחורות ושירותים.

אם זה לא מספיק, ברנד מוצא כי תהליך ההתרחבות בשוק העבודה הגיע לידי מיצוי. חלקה של האוכלוסייה בגילי העבודה העיקריים (64-25) נמצא במגמת ירידה, והמגמה צפויה להתעצם בשנים הקרובות, עם הגעתם של ילידי שנות ה־50 לגיל פרישה. תהליך זה מאט את הגידול הפוטנציאלי במספר המועסקים וצפוי לגרוע כ־0.6% מהצמיחה הפוטנציאלית מדי שנה עד תום העשור הנוכחי.

לכן, כותב ומסכם ברנד כי "נדרשת מדיניות אקטיבית שתקזז את השפעת המגמות הללו. ללא התאוששות בסביבה הכלכלית הגלובלית או רפורמות מבניות מעודדות צמיחה, סביר לצפות לצמיחה איטית גם בשנים הקרובות. פתרונות אפשריים לעידוד צמיחה מאוזנת בת קיימא הם הכשרות מקצועיות וטכנולוגיות לעובדים בשכר נמוך, שיפור התחרות בסביבה העסקית המקומית והשקעות בתשתיות", מסכם ברנד.

מיקי פלד

הבריאות עולה ביוקר

ההוצאה הכספית הפרטית של משקי בית על בריאות ממשיכה לטפס

שיעור ההוצאה הכספית הפרטית של משקי הבית על בריאות עלה מ־3.9% ב־1997 ל־5.9% ב־2014, כשבשנה זו ההוצאה עמדה על 906 שקלים בממוצע לחודש, כך עולה מפרק הבריאות בדו"ח המקיף של מרכז טאוב. עוד עולה מהפרק שהוכן על ידי דב צ'רניחובסקי, חיים בלייך ואיתן רגב, כי בשנים 2014–1995 עמד שיעור הגידול של ההוצאה הפרטית על שירותי בריאות על 2.6% בממוצע לשנה. הגידול בהוצאה הציבורית באותה תקופה על בריאות עמד על כמחצית מכך: 1.3% בממוצע מדי שנה. נתון זה עולה בקנה אחד עם נתוני ה־OECD האחרונים הנכונים לשנת 2014, שמהם עולה כי אחוז ההוצאה הפרטית מכלל ההוצאה הלאומית על בריאות נחשב לאחד הגבוהים בין מדינות הארגון וניצב על 38%. כל זאת לעומת 27% בקרב המדינות החברות.

עוד עולה מהדו"ח כי נטל ההוצאה פוחת עם העלייה ברמת ההכנסה של משק הבית. חמישון ההכנסה הנמוך ביותר הוציא ב־2014 9.7% מהכנסתו הכספית הפנויה על שירותי רפואה, לעומת שיעור הוצאה של 4.7% הוצאה למשק בית ממוצע בחמישון העליון. מבחינת סכום אבסולוטי, משק בית בחמישון ההכנסה העליון מוציא סכום הגבוה כמעט פי שלושה מזה של משק בית בחמישון התחתון - 1,418 שקלים לעומת 498 שקלים לחודש בממוצע.

בין פרקי הבריאות מוקדש בדו"ח פרק על עלותו החודשים של סל מזון בריא, וזאת על רקע הקמפיין המתוקשר של משרד הבריאות ועבודת הוועדה שהקים בנושא. מהדו"ח עולה כי עלות החודשית של סל מזון בריא, המבוסס על המלצות התזונה העדכניות של משרד הבריאות, היא 844 שקלים למבוגר ו־737 שקלים לילד. מהדו"ח עולה כי המרכיב היקר ביותר בסל מזון בריא עבור מבוגר הוא "חלבון מן החי וקטניות", וחלקו בעלות סל המזון עומד על כ־40%. לעומת זאת, חלקו של המרכיב הזול ביותר - שומן - הוא כ־4% בלבד מעלות הסל.

ספי קרופסקי

שר הבריאות ליצמן. הוצאה גבוהה צילום: אלכס קולומויסקי

הצפיפות בכיתות

מסתבר שאין קשר בין גודל הכיתה להישגי התלמידים

בשונה מהסברה כי הפחתת מספר התלמידים בכיתה משפרת את הישגי התלמידים, דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב מוצא כי ישנו דווקא קשר חיובי (אם כי לא מובהק) בין גודל הכיתה להישגים. לפי הפרק המוקדש לנושא זה, שנערך על ידי יוסי שביט וכרמל בלנק, הציונים של תלמידי הכיתות הגדולות במבחני המיצ"ב הם לכאורה גבוהים יותר.

כך למשל, הציונים הגבוהים ביותר שהושגו בממוצע במבחני העברית ב־2009, הושגו דווקא בכיתות של 40 תלמידים - מספר יחסית גבוה (ציון 74 בממוצע), ואילו בכיתות הקטנות שבהם למדו 7 עד 9 תלמידים הציון הממוצע באותו מבחן היה נמוך מאוד - 50.

אלא שגם נתון זה הוא מעט מדומה מכיוון שלדברי עורכי המחקר, תלמידים חזקים מוצבים בכיתות גדולות, ואילו בכיתות קטנות יותר נוטים להציב תלמידים בעלי הישגים נמוכים יותר.

השורה התחתונה היא, לפי עורכי המחקר, כי היחס בין גודל הכיתה להישגים אינו מוכח מבחינה סטטיסטית. על פי תוצאות המחקר, הגורם המשפיע ביותר על הציונים של תלמיד כיתה ח' במבחן מיצ"ב הוא הציון שקיבל אותו תלמיד במבחן מיצ"ב בכיתה ה'. גם להשכלת ההורים יש תרומה חיובית ומשמעותית לציון של התלמיד.

עוד עולה בפרקי החינוך בדו"ח כי יישום חוק חינוך חובה לבני 3-4 הוביל לירידה קלה של 3% בהוצאה הממוצעת של משק הבית על חינוך הילדים.

בשנים 2012–2003 עלתה ההוצאה הממוצעת של משקי הבית על ילד בחינוך טרום־חובה (גילאי 5–2) ב־43%, שיעור גבוה יותר מהגידול בהכנסה לנפש (נטו). דבר זה בא לידי ביטוי באופן מודגש במחאה החברתית ב־2011 שהובילה להקמת ועדת טרכטנברג שהמליצה על החוק.

ספי קרופסקי

החרדים יורדים מההשכלה הגבוהה

רק ל־2% מהצעירים החרדים יש תואר אקדמי

מרכז טאוב מגלה שמצב שילוב הגברים החרדים באקדמיה גרוע בהרבה ממה שמקובל לחשוב: שיעור הנשירה הריאלי של גברים חרדים מהאקדמיה הוא 70%, ורק כ־2% מהגברים הצעירים החרדים בעלי תואר. מספר הגברים בוגרי חינוך חרדי הנושרים מלימודים אקדמיים גבוה ממה שהיה נהוג לחשוב עד כה (51%) ועומד על 58%. זאת, לעומת 33% בלבד מהנשים החרדיות שנשרו ו־29% מהגברים החילונים. כך מעלה מחקר שערך החוקר איתן רגב במסגרת דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב. הנשירה גבוהה במיוחד במוסדות שתנאי הקבלה שלהם גמישים: האוניברסיטה הפתוחה (86% נושרים) ומכללות (41%) לעומת נשירה של 16% בלבד באוניבסיטאות. רגב אמר אתמול ל"כלכליסט" שחישוביו מראים שאם מתייחסים רק לבוגרי חינוך חרדי חרדים (כלומר שאינם דתיים לאומיים) מגיע שעור הנושרים ל־70%.

רגב מגלה גם נתונים קשים מאוד על מספר האקדמאים בוגרי החינוך החרדי. בשנת 2014 רק כ־2.4% מהגברים הצעירים בוגרי מערכת החינוך החרדית ו־8.3% מהנשים בוגרות החינוך החרדי היו בעלי תואר אקדמי. זאת, לעומת 43 אחוז בקרב נשים חילוניות ו־28 אחוז בקרב גברים חילונים. הנתונים המקובלים, המבוססים על בקירי כוח האדם של הלמ"ס, אומרים ש־8% אחוז מהגברים החרדים וכ־25% מהנשים החרדיות הם בעלי תואר. אבל הנתונים האלה כוללים גם עולים חדשים וחוזרים בתשובה וכנראה גם נשים חרדיות בעלות תארים שאינם מוכרים .

ניתוח לפי זרמים חרדיים, שבוצע במחקר לראשונה, מגלה ששיעור הסטודנטים הגבוה ביותר הוא של חסידי חב"ד (29% מהנשים ו־12% מהגברים). שעור הסטודנטים החסידים הוא הנמוך ביותר - 4% מהגברים ו־3% מהנשים.

שחר אילן

שר האוצר כחלון. מקורות הצמיחה להרחבת שוק העבודה צילום: איתמר סיידא

פערי השכר המגדריים

יש צורך בעידוד נשים למקצועות טכנולוגיים

המחקר מתייחס גם להישגיהן הנמוכים יותר של נשים במקצועות המתמטיים כסיבה לפערי השכר. הבדיקה איששה ממצאים קודמים המראים כי לציונים טובים יותר בבחינת הבגרות במתמטיקה ובחלק הכמותי בפסיכומטרי יש מתאם חיובי עם השכר, אך נשים עדיין נמנעות מלגשת למקצועות ריאליים. באותו אופן, שיעור הסטודנטיות בתחומים הטכנולוגיים נמוך ועומד על כ־20% עד 30% בלבד (משתנה בין התחומים) ובקרב בוגרות מדעי המחשב אף יש נשירה מהעיסוק בתחום לטובת מקצועות אחרים. למעשה,11% מבוגרות התואר מועסקות בהוראה ו־23% עוסקות בענפים אחרים, שיעור הגבוה ב־14% משיעור הגברים בעלי תואר דומה.

ככלל, המחקר מוצא ש־57% מהפער בשכר מוסבר בעיקר בהיקף העבודה, בעוד 14% מוסבר בסוג משלח היד.

אלו הן בוודאי הסיבות העיקריות לפערי השכר בין גברים ונשים, אך כאן גם עולה השאלה האם יש משהו מובנה בתוך שוק העבודה או החברה שמביא לכך שנשים מלכתחילה פונות למקצועות בהן השכר הוא בדרך כלל נמוך יותר.

מיקי פלד