מתברר שהשווקים חוגגים על חוסר ודאות

"שווקים שונאים חוסר ודאות", היא אחת האקסיומות הפופולריות בשוק ההון. כל סוחר ואנליסט מתחיל מאמצים את המנטרה הזו, שיכולה לשמש הסבר כמעט לכל התנהגות של אפיק השקעה מסוים. אלא ש־2016 הסוערת, שתסתיים בקרוב, מנפצת גם את התפיסה הזו. נראה שהשווקים לא שונאים חוסר ודאות, הם מתים עליו.

השנה החולפת תיזכר כשנת תהפוכות ואירועים בלתי צפויים. בעבר, אירוע אחד מסוג ההצבעה על הברקזיט היה מספיק כדי לשלוח את השווקים למשבר מתמשך. אולם הפעם תגובת השווקים עולה על כל דמיון. על אף האירועים וחוסר הוודאות שהם מייצרים בכל הקשור ל־2017 ואילך — הבורסות בעולם המפותח חוגגות.

הבורסות בשווקים המפותחים מצטיינות

בשבועות האחרונים תופס את הכותרות מדד דאו ג'ונס, שנושק לרף ההיסטורי של 20 אלף נקודות לאחר שהוסיף אלף נקודות בחודש וקצת שחלפו מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, אבל הסיפור הגדול והמפתיע הוא דווקא במדדים שלא מקבלים כותרות. כך, למשל, S&P טורונטו, המדד המרכזי של הבורסה הקנדית, זינק ב־17.8% מתחילת 2016. זאת חרף ההאטה המשמעותית בצמיחה שניכרת בקנדה.

אירופה אמורה להתמודד, לכאורה, עם השלכות הברקזיט — שמתמצות בחוסר ודאות חסר תקדים לגבי עצם קיום התהליך, אופן קיומו ועיתויו — ומדד פוטסי 100 קרוב לשיא של כל הזמנים. המדד נסחר סביב רף היסטורי של 7,000 נקודות, לאחר שקפץ ב־11.4% מתחילת השנה. אם מישהו עוד סומך על התחזיות המלומדות של הכלכלנים, אז לדבריהם הוא ידלג גם מעל 7,500 נקודות בשנה הבאה. זאת לאור ההאצה בצמיחה שתגיע בעקבות חולשת הליש"ט הבריטית.

דונלד טראמפ וג'נט ילן צילום: בלומברג, גטי אימג'ס

גם בגרמניה — כביכול הכתובת הבאה לחוסר ודאות נוכח הבחירות הצפויות בה ותוצאות משאל העם המפתיעות באיטליה, שהביאו להתפטרות ראש הממשלה — די מרוצים. מדד דאקס, המדד המרכזי של בורסת פרנקפורט, נסק שלשום לשיא, לאחר שהשלים עלייה של קרוב ל־5% מתחילת השנה.

אם בוחנים מקרוב את טבלת שיאני העליות בעולם ב־2016, עולה תמונה מעניינת: לאחר שליטה כמעט מוחלטת של הבורסות "האקזוטיות" בצמרת המצטיינים השנתיים בעליות, לראשונה יש נוכחות לא מועטה דווקא לשווקים המפותחים.

אל דאגה, המקומות הראשונים עדיין שמורים לקזחסטאן ובעיקר למדד המרכזי של בורסת רוסיה, שניתר השנה ב־52% לאור העלייה במחירי הנפט והאופטימיות נוכח הברדק בעולם המערבי. אך במפתיע, בורסת טורונטו מתברגת בעשירייה הראשונה.

ואולי זה לא כל כך מפתיע, ובשנה הבאה המגמה תתעצם. אם יש איתות שעולה מההצבעות האחרונות בבריטניה, בארה"ב ובאיטליה, זהו הרצון לשוב למבנה מדינת הלאום של פעם. להתנער מכאב הראש של הגלובליזציה, שמביאה איתה הסכמי סחר, פתיחת גבולות לתנועת סחורות ואנשים, וכפי שהתברר נתפסת בעיני המערב המפותח כאשמה המרכזית בהחלשת מעמד הביניים והעמקת הפערים החברתיים.

הטראמפיזם יסייע לחברות בעולם המפותח

אם מתרגמים את הטראמפיזם והלאומיות החדשה שמרימה את ראשה באירופה לנעשה בשווקים, ניתן להסיק שמצבן של החברות בעולם המפותח יהיה טוב יותר משל אלה בעולם המתפתח. אם פתיחת הגבולות תיבלם והפירמות המקומיות יקבלו תמיכה ממשלתית, גם אם רק בצורת רוח גבית ולא בסובסידיות ישירות, צמיחתן תואץ והן ידחפו את הבורסות כלפי מעלה.

מנגד, בשווקים המתפתחים, לראשונה זה שני עשורים, הכיוון עשוי להיות הפוך. קיטון ביצוא למדינות המערב יתורגם להאטה בצמיחת החברות המקומיות. מצבן של הכלכלות המתפתחות צפוי להחמיר נוכח השינוי הדרמטי בשוק האג"ח. בעוד שבאירופה ובארה"ב שמחים כי תמה העלייה החדה בתשואות וסוף כל סוף מתחילה חזרה לשפיות ולשוק הסולידי — קברניטים באסיה ובדרום אמריקה מגרדים את הפדחת. הם גייסו אג"ח בריביות המגוחכות של השנים האחרונות, והזינוק האחרון בתשואות האג"ח, שהפך את העקום לתלול הרבה יותר, מנפח את החוב שלהן דרמטית.

דירוגי אשראי נמוכים יחסית של המדינות והחברות שבהן אף מחמירים את המצב. על פי ניתוח עדכני של ג'יי.פי מורגן, לווים במדינות המתפתחות צריכים להחזיר סכום עצום של 200 מיליארד יורו מדי שנה עד 2020 עבור החוב שנטלו ב"שנים הטובות".

אז בעוד האמריקאים והאירופים מבכים את תוצאות ההצבעות ומדברים על העולם סביב שהשתגע, תיקי המניות שלהם מתנפחים בקצב מהיר. ואילו בצד השני של העולם, שכלל לא נשאל לדעתו, לא בבחירות דמוקרטיות ולא במשאל עם, עומדים ככל הנראה לשלם את המחיר, לפחות בחלקו.