קודם רומן ואז משחקי כוח
דונלד טראמפ מתאים לרוסים שמעולם לא שמעו על פוליטיקלי קורקט. ואכן, הנשיא ולדימיר פוטין היה גם הראשון לברך אותו על בחירתו. אלא שתקופת ירח הדבש של שני המנהיגים צפויה להסתיים ברגע שהנשיא הנבחר יגביל את חופש הפעולה של עמיתו
רבים ממי שניסו להרגיע אתמול את האמריקאים לנוכח ההלם שאחז בהם עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, הזכירו נשיא אחר — רונלד רייגן. גם הוא נבחר מטעם המפלגה הרפובליקנית כנגד כל הסיכויים שניבאו את הניצחון לג'ימי קרטר. גם הוא הגיע לתפקיד בגיל 70. והיה עוד קו דמיון — מאז אותה מערכת בחירות ב־1980 לא שיחקה רוסיה תפקיד כה מרכזי כפי שהיא שיחקה בבחירות האחרונות.
אז היו אלה ימי השיא של המלחמה הקרה. כעת, גם אם היחסים בין ארה"ב לרוסיה לא הוגדרו באופן רשמי כמלחמה קרה שנייה, ושתי המדינות לא מנהלות מירוץ חימוש נגדי, הם בהחלט מזכירים את אותם הימים. לאחר שני עשורים של התקרבות בין שתי המעצמות, היחסים שוב סובלים מחוסר אמון, השמצות הדדיות, התקדמות לעבר נתק כלכלי כמעט מוחלט ומלחמה על אזורי השפעה עולמיים. והמלחמה הזאת הפכה לשחקן בולט במערכת הבחירות.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין צילום: אי פי איי
תיאוריות הקונספירציה שקשרו בין הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין לבין טראמפ היו רבות והזוית, החל מסתם תמיכה מאחורי הקלעים, עבור בהתקפות סייבר על יעדים אמריקאיים וכלה בתיאוריה שנשמעת כה מופרכת, עד שהיא יכולה להיות אמיתית, על כך שטראמפ צבר חובות גדולים לבנקים ברוסיה, ובמסגרת מעין הסדר חוב יצירתי הוחלט שהוא ירוץ לנשיאות ויזיז את הספינה האמריקאית בחזרה לכיוון הרוסי.
מהלך לשיקום היחסים
קונספירציות או לא, פוטין היה המנהיג הראשון שמיהר לברך את טראמפ עם ניצחונו. האם יש בכך כדי ללמד על כך שהיחסים בין ארה"ב לרוסיה אכן ישתנו דרמטית? בהתחלה כנראה שכן, אבל אין הדבר מלמד על ההמשך. כדי להבין את שורש היחסים הבעייתיים בין פוטין לאובמה וחוסר רצונו המובהק של הנשיא הרוסי, אם כי מוכחש, לראות את הילרי קלינטון בבית הלבן, צריך להבין את התרבות הרוסית ואת הנרטיב שלה. לרוסים, שמעולם לא שמעו על פוליטיקלי קורקט, היה קשה עם מנהיג אפרו־אמריקני בבית הלבן והיה קשה כמעט באותה מידה לקבל אישה כמנהיגת העולם החופשי. בעבר, כשקלינטון שימשה כמזכירת המדינה, העיר פוטין כי "חולשה" זו אחת התכונות שהוא
מעריך יותר אצל נשים. אבל בכיר בממשל שלו, ניקולאי חריטונוב, מיהר להסביר אתמול את השמחה הרוסית במילים בוטות הרבה יותר: "בגיל 18 בחורות הן לרוב בלתי צפויות ובגיל 70 זה רק מחמיר". טראמפ, אם כך, כגבר לבן ושוביניסט מוצהר, תפור בול על הרוסים.
סביר להניח כי עם כניסתו לבית הלבן יעשה טראמפ מהלך התקרבות לרוסיה, כפי שהבטיח לא אחת, אולי אפילו ביקור ממלכתי לשיקום היחסים. הדבר עשוי לסייע למחירי הנפט לעלות מעט ובעיקר להתייצב, אך כלל לא בטוח שתקופת ההפשרה הזאת תארך זמן רב. טראמפ אינו פוליטיקאי אלא איש עסקים ורוב הסיכויים שיתנהל בהתאם בקדנציה שלו, לפחות בתחילתה. בשלב הראשון שיפור היחסים עם רוסיה ישתלם לשני הצדדים, אך מה יקרה בהמשך תלוי במידה רבה בפוטין.
טראמפ עשוי להפתיע
הנשיא הרוסי התרגל בתקופת שלטונו של אובמה שמדיניות חוץ מעניינת אותו פחות בהשוואה לנשיאים הרפובליקנים האחרונים שכיהנו. כל חוסר עניין מצד אובמה נתפס על ידי רוסיה כחולשה והיא מיהרה לנצל את הוואקום שנוצר. הדוגמה הבולטת לכך היא כמובן סוריה שחזרה לחלוטין להשפעה רוסית, שגם החזירה את הנוכחות שלה באזור כמעט רבע מאה לאחור.
כאן טראמפ עשוי דווקא להפתיע את העולם ובעיקר את פוטין, שכן רוב הסיכויים שהוא לא יתן לפוטין את חופש הפעולה שאפשר לו אובמה. היותו של טראמפ בלתי צפוי עשוי להיות מה שיבהיר לפוטין די מהר כי עדיף לו לא להסתבך עם וושינגטון. בהיבט הכלכלי, שיפור היחסים בין המערב לרוסיה הוא מהלך מבורך. לא רק בכל הקשור לזירת הנפט, אלא גם לסחר העולמי ולהגברת היציבות הגיאו פוליטית.
