עליית הסיכונים הרסה את החגיגה

עד לפני שנה החיים של מנהלי ההשקעות בגופי הפנסיה היו יחסית קלים. הריבית היורדת סדרה להם תשואה נאה כמעט בכל אפיק שבחרו, החל באג"ח הממשלתיות הארוכות, לאחר מכן באג"ח הקונצרניות בדירוגים הגבוהים, באג"ח הלא מדורגות וכמובן בשוק המניות שחגג על הורדות הריבית בעולם והכסף הזול שהחברות גייסו כדי לממן את עצמן. אלא שהחגיגה הזו נגמרה בשנה האחרונה כמעט לחלוטין. האג"ח הממשלתיות הארוכות כבר לא יכולות לייצר רווחי הון משמעותיים, כשפוטנציאל הסיכון להפסדי הון, כשהריבית תשוב ותעלה, הופך את ההשקעה בהן ללא מוצדקת ביחסי הסיכון סיכוי.  

כדי לפצות על היעדר התשואה באפיק הסולידי חלק מהגופים העבירו השקעות לאג"ח הקונצרניות הלא מדורגות, שנראה שהתמחור שלהן כבר מזמן לא כולל את הסיכון לכשל פירעון, ומתמחר בעיקר את היעדר האלטרנטיבות בשוק הסולידי. במקביל, כל מנהלי הפנסיות הגדילו מאז 2010 את החשיפה המנייתית שלהם וההחלטה השתלמה.

צילום: בלומברג

אך בשנה האחרונה הם הבינו שגם כאן יחסי הסיכון סיכון מתחילים להשתנות, ובעיקר שיש גבול לעד כמה ניתן להגדיל את החשיפה למניות של ציבור החוסכים, חלקם מבוגרים המתקרבים לגיל פרישה. אם לשפוט לפי ההחלטה להפחית את החשיפה למניות, נראה שמנהלי ההשקעות של כספי החיסכון חוששים היום יותר מתיקונים ארוכים בשוקי המניות. הבעיה הגדולה היא שאם מנהלי הפנסיות סבורים שגם שוקי המניות קרובים למיצוי, לא ברור מאין הם מתכוונים להניב את התשואה הדרושה לחוסכים כדי לייצר להם חיסכון מספיק לגיל הפרישה.

הכיוון המסתמן הוא הגדלת חשיפות להשקעות לא סחירות – קרנות השקעה, הלוואות פרטיות ונדל"ן, אך גם שם פוטנציאל התשואה מוגבל. נראה שהיום יותר מתמיד מתבהרת התמונה שלפיה כל עוד הריבית לא תחזור לתוואי עליה, החוסכים צריכים להפחית ציפיות לגבי תשואות החיסכון הפנסיוני שלהם ולהפנים שאין להם ברירה אלא לחסוך יותר.