העלאת גיל הפרישה לנשים - פגיעה בנשים המוחלשות
העלאת גיל הפרישה איננה משפיעה באופן ישיר על נשים חזקות, שכבר כיום ממשיכות לעבוד ולצבור כספים לפנסיה גם מעבר לגיל הקבוע בחוק
- לקראת פשרה: גיל פרישת נשים צפוי לעלות ל־64 בלבד
- התוכנית החדשה של האוצר: העלאת גיל הפרישה לנשים ולגברים
- יחימוביץ' וגלאון: להקים מיד ועדה לגיל הפרישה
ההמלצות, שפורסמו מאז, מתמקדות בהעלאת גיל הפרישה לנשים בהדרגה מ-62 ל-65, ובכלים משלימים שאמורים לסייע לקבוצת הנשים שתיפגע מהמהלך: אלו התלויות בקצבת זקנה כדי לעלות מעל קו העוני.
מי ייפגע עם העלאת גיל הפרישה? צילום: שאטרסטוק כרגיל, התפיסה הציבורית לגבי ״העמדה הפמיניסטית״ שאין להעלות את גיל הפרישה לנשים כלל - שגויה. חברות הכנסת והארגונים המובילים את הנושא, המושמצים על עמדתם הרדיקלית והמנותקת - אינם כופרים בכך שתוחלת החיים עולה ושעובדות ועובדים בישראל ממשיכים לעבוד עד גיל 70 ויותר. אנו מקבלות בשמחה את העלייה המשמעותית בשיעור המועסקות בגיל מבוגר בעקבות העלאת גיל הפרישה ב-2003, ואת העלייה בממוצע השכר שלהן. אבל איננו מוכנות להשלים עם מהלכים שהם במקרה הטוב עיוורים, ובמקרה הרע אדישים להשלכות על הקבוצות החלשות בחברה.
המלצות הוועדה בכל זאת מהוות הישג: במשך שנים ניסתה הממשלה להעלות את גיל הפרישה מבלי להציע שום אלטרנטיבה לנשים המוחלשות, ואף רצתה להעלות את הגיל ל-67 תוך תקופה קצרה, כך שהייתה נוצרת פגיעה חריפה ופתאומית בכ-15 אלף נשים בשנה. כך, עצם ההמלצה על העלאה הדרגתית והעיסוק בכלים משלימים שיהוו רשת ביטחון, מראים כי ישנה התייחסות רצינית לטענות הפמיניסטיות ולמתווה שהציגו הח״כיות יחימוביץ׳, גלאון ולוי-אבוקסיס, שדרשו מאז ומתמיד שלא להפקיר את האוכלוסיות המוחלשות במהלכים כלכליים לאומיים. אך התמונה המצטיירת בלתי מספקת.
חשוב להבין שהעלאת גיל הפרישה איננה משפיעה באופן ישיר על נשים חזקות, שכבר היום ממשיכות לעבוד ולצבור כספים לפנסיה גם מעבר לגיל הקבוע בחוק. השפעתה החיובית ניכרת במגמות תעסוקתיות לאומיות, במובן תרבותי בעיקר – כשגיל הפרישה עולה, הוא מעודד נשים חזקות לעבוד עוד כמה שנים, ואת המעסיקים להמשיך ולקדמן. לעומת אלה, לגיל הפרישה השפעה ישירה ויומיומית על הנשים המבוגרות המוחלשות, כיוון שהוא קובע את גיל הזכאות לקצבת זקנה מטעמי הכנסה - הקצבה לה זכאיות רק אלו שאין להן.
קצבת הזקנה הבסיסית עומדת היום על מעט יותר מ-1,500 שקל, ובלעדיה, כמחצית מהזקנים היו חיים מתחת לקו העוני. העלאת גיל הפרישה תגזול מאותן נשים שאין להן שלוש שנים של חיים מעל לקו העוני. כלומר, כל עוד איננו מציעים אלטרנטיבה ראויה לנשים העניות (ואלו החיות ב״עוטף עוני״), אנו מקדמים נשים חזקות ואת כלכלת המדינה על חשבון הלחם, התרופות והחימום של העניות. זאת המהות, וכדאי שיפסיקו להטיף על טיפשותן של ה״רדיקליות״, מבלי להבין על מה אנו נאבקות.
מתווה הח"כיות המליץ על מספר פתרונות שיכולים היו למנוע את העוול, אך לא נכללים בהמלצות האוצר, כמו הפרדת גיל הזכאות לקצבת זקנה מטעמי הכנסה מגיל הפרישה, הגדלת קצבת הזקנה והפיכתה לדיפרנציאלית וביטול גיל פרישת חובה, בו מותר למעסיק לכפות על עובד לפרוש גם אם אינם רוצים.
הכלים שכן עומדים על הפרק הם כלים נכונים, שהוועדה המליצה להשקיע בהם תקציב לא מספיק ביחס למספר הנפגעות מהמהלך, ולא מספיק כדי לגמול את נציגי האוצר מאמירות מבטלות ותכנית שאין בה כדי לפתור את המצוקות החריפות ביותר.
מאסנו בגישת ״אין מה לעשות״, ומכך שמי שחייב להיפגע הם אלו שנאלצות לחיות בחוסר כבוד של 1,500 שקל בחודש.
הכותבת היא מנהלת קואליציית שותפות - ארגוני נשים למען צדק כלכלי
