על הרשת החברתית ומשפטי שדה

התיעוד הראשון של המינוח "בית דין שדה" מצוין בכתבי יומן אנגלי מימי היריבות בין נפוליאון לבין האנגלים. אז נהגו לקיים בתי דין שדה בשדה הקרב, מן הסתם, על מנת לאפשר דיון בהול בסוגיית עבירות שנעברו בעת הלוחמה. 

שימוש עכשווי במינוח חופן, לרוב, קונוטציה שלילית בקשר עם קיומו של הליך משפטי מזורז, בלתי הוגן, שאינו עולה בקנה אחד עם כללי הצדק הטבעי.

נראה כי ייעודן של הרשתות החברתיות הולך ומשתנה. הן חדלו מלהיות אלבום תמונות מקוון, לוח מודעות מסחרי וכיו"ב והפכו ל"כיכר העיר החדשה". ערכים כמו חופש המידע והביטוי מבטלים, כעת, ערכים אחרים, נצחיים כמעט, כאלה שלא היו תלויי זמן ומקום, כאלה שפיתחו בני האדם מתוך צורך וכורח של ערבות הדדית אנושית שתאפשר קיומיות.

רשתות חברתיות. הרבה כוח על המקלדת צילום: שאטרסטוק

סיוט וירטואלי, ויראלי ולקינוח - לינץ' תקשורתי

הפרסומים במרשתת, שהופכים ויראליים ומתפשטים כמו אש בשדה קוצים, הם למעשה ההליך המשפטי בעיני הציבור הרחב, וחבל שכך. לא אחת דובר על "מותה של חזקת החפות" ואשמתו של אדם נקבעת לעתים עוד בטרם ראשית ההליך המשפטי, ולפני שנפתחה חקירת משטרה.

אין חולק כי צו השעה מחייב אותנו, כאזרחים במדינה דמוקרטית, להוסיף ולנהוג כבוד בהליך המשפטי ולאפשר לכל אדם לקבל את יומו בבית המשפט ולהילחם על חפותו. יש מקום לגינוי העוולה שאנו עדים לה חדשות לבקרים. לא נותר אלא להצטער על כך שלרוב איש אינו טורח לציין את מלוא העובדות, לבדוק אמיתותן, לקבל הסברים או לאפשר דיון אמיתי. שיתופי הפרסומים במרשתת הולכים והופכים דורסניים ופוגעניים יותר ויותר, ועולים כדי אלימות מילולית של ממש ולשון הרע. אדם שדינו נגזר בציבור, ספק אם זיכוי משפטי יוכל להשיב לו את חייו שהיו לפני, את שמו הטוב שנרמס במחי הקלדה על מקלדת.

חופש הביטוי שהינו עיקרון חשוב מאוד הנגזר מחוקי היסוד, עדיין אינו יכול להיות "חופש הביזוי". איזון בין חופש הביטוי לבין כבוד האדם והזכות לשם טוב חייב שיהיה ועל כך אין ולא יהיה חולק.

ישנן סברות ולפיהן: היות בעלי הדין והשופטים "חשופים" לעין הציבור יתמרץ אותם לייעול הדיון ולתפקוד טוב והוגן יותר. מאידך, נראה, כי אותו "אור גדול" הפך מסוכן, מסמא ומזיק. שידורים "ישירים" מאולם המשפט עלולים לפגום, בהכרח, בתקינות המסע לחשיפת האמת; הפולמוס הציבורי סביב ההליך עלול להשפיע על דעת השופטים, לגרום למתלוננים פוטנציאליים לסגת ולא להגיש תלונות, להשפיע על עדותם של עדים, להרתיע תובעים מלפתוח בהליכי תביעה, להפוך לזירת "חיסול חשבונות" וכד'.

ישנם לא מעט ספינולוגים בעלי אינטרסים שונים: פוליטיקאים, אנשי צבא וכוחות הביטחון, ידוענים ואפילו עורכי דין מייצגים, שינצלו את מצוקתם של הצדדים להליך כדי לייצר מניפולציות שתכליתן היא קידום הצרכים האישיים שלהם, תוך שימוש בגימיקים מיותרים וניצול הבמה לצורך קיומו של קרקס תקשורתי שיספק להם פרסום, מה שלעתים, עלול, לעורר רצונות סותרים והתגלעות מחלוקות בינם ובין לקוחותיהם.

עו"ד בנימין מלכא, העוסק בתחומי המשפט הפלילי ולשון הרע, המשמש סנגור בצוות ההגנה ב-"פרשת החייל היורה", סמל אלאור אזריה, מסביר: "על כל מפרסם או ממי שמשתף הפרסום לצפות את הנזק אשר עלול להיגרם מהפרסום. כבני-אדם, מוטלת עלינו האחריות המוסרית להפעיל שיקול דעת, להיות בטוחים באמיתות פרטי התכנים בהם משתפים, לדעת שיש בהם כדי לפגוע פגיעה אנושה באדם, בשמו הטוב, במשפחתו וכיוצ"ב. ממש כך. ההליכה העיוורת אחרת פרסומים כאלה ואחרים וקבלתם כ"אורים ותומים" לעניין התנהלות ההליך המשפטי היא רעה חולה בקרבנו וכנגד תופעה זו יש למחות. אני סבור כי לא תזיק התערבות של המחוקק לעניין זה, להיפך."