המאגר הביומטרי: המדינה עושה הכל חוץ מדיון רציני

ספק אם תמצאו אדם אחד מחוץ ללשכתו של שר הפנים אריה דרעי שיגיד שצריך להאריך את פיילוט המאגר הביומטרי. כבר בסבב הקודם, ביוני 2015, אמרו הן תומכי המאגר והן המתנגדים לו שאין שום צורך, שכל המידע והעובדות כבר ידועים ושאפשר לקבל החלטה כבר עכשיו.

בפועל הנושא לא כל כך מורכב, ואפשר לתמצת אותו ב־64 מילים בלבד: המדינה מעוניינת להקים מאגר ביומטרי שיכלול טביעות אצבע ותמונות פנים של כלל האזרחים, במטרה למנוע את תופעת גניבת הזהויות. מתנגדי המאגר טוענים שיש דרכים הרבה יותר טובות לעשות את זה, מבלי להקים מאגר שיפגע בפרטיות האזרחים ועלול לדלוף לגורמים עוינים. והממצאים בשטח - רק 127 מקרים של זיוף תעודות ודרכונים או התחזות במהלך תקופת הפיילוט מצביעים על כך שאין בכלל תופעת גניבת זהויות.

הטענה שלפיה דרושה תקופת זמן נוספת כדי ללמוד את המאגר נראית ריקה, במיוחד כשבודקים מה עשו שתי ועדות הכנסת המיוחדות מאז הצביעו ביוני על ההחלטה להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים: כלום. הוועדות לא נפגשו ולו לישיבה אחת מאז ההצבעה האחרונה שלהן, ולפני החלטת דרעי נקבעה ישיבה ל־29 במרץ - יומיים לפני המועד הסופי.

דרעי. 800 אלף איש רשומים במאגר הביומטרי, נכון לסוף 2015 צילום: אלכס קולומויסקי

ככל שעובר הזמן, גדל מספר האזרחים שמצטרפים למאגר. בסוף 2015 הוא עמד על כ־800 אלף, וסביר שעד סוף השנה כבר יעבור את המיליון. וכשזה יקרה, אל תתפלאו אם תומכי המאגר יעלו את הטענה: הוא כבר עובד, יש בו הרבה אזרחים והושקעו בו סכומים ניכרים, למה לתת לכל זה לרדת לטמיון?

זה לא חייב להיות ככה. ועדות הכנסת יכולות לבקש משר הפנים לקצר את תקופת ההארכה או לקבל כבר החלטה סופית. הן יכולות גם לנצל את תקופת ההארכה הנוספת כדי לקיים דיונים מעמיקים בנושא ולא להצביע עליו ברגע האחרון.

זה לא חייב להיות ככה, אבל נראה שזה מה שהיה וזה מה שיהיה. אחרי הכל, קשה לשבור סטטוס קוו.