הפנקס פתוח
כששאלנו את 50 המנהלים הטובים על האתגרים שניצבו בפניהם בשנה החולפת, דיווחו רובם על אתגרים של שגרה: עמידה ביעדים האסטרטגיים, הגדלת מכירות. אולם מי שחוו שנה ניהולית מאתגרת במיוחד גילו לפתע מארג שונה לחלוטין של אתגרים
דירוג 50 המנהלים הטובים של "מגזין כלכליסט", שכבר נהפך למסורת, מאפשר להציץ לרגע לתפיסה הניהולית של הבכירים ביותר בקהילה העסקית.
כששאלנו את המנהלים הללו על האתגרים שניצבו בפניהם בשנה החולפת, דיווחו רובם על אתגרים של שגרה: עמידה ביעדים האסטרטגיים, הגדלת מכירות. אולם מי שחוו שנה ניהולית מאתגרת במיוחד גילו לפתע מארג שונה לחלוטין של אתגרים. המנהל היחיד שבתשובה לשאלה התייחס ישירות לבעלי המניות של החברה היה ג'וזף פאפא, מנכ"ל פריגו – ולא במקרה. פאפא, שממוקם במקום התשיעי בדירוג, התמודד השנה עם ניסיון השתלטות עוינת של ענקית התרופות מיילן ונחלץ ממנו אחרי קרב קשה. "הבנו כמה חשוב הקשר עם בעלי המניות", הוא הודה, "חשוב מאוד לשמור אותם מעורבים באסטרטגיה, להסביר להם מה אנחנו עושים".
המנהלים בישראל לא אוהבים לדבר על בעלי המניות של החברה, בדגש על בעלי מניות המיעוט. ברוב המקרים המבנה התאגידי מבוסס על בעל שליטה גדול שממנה דירקטוריון, בוחר מנכ"ל ומעניק לו שכר נאה. ובתוך המשולש הזה, במעין קשר של שתיקה, ברור לכולם מי חייב למי, ומה. לרוב, בעלי מניות המיעוט אינם חלק מהמשוואה. אבל הם שם. הם תמיד יהיו שם. לעתים יידרש המנכ"ל להיפגש איתם, ולא רק איתם. גם עם מחזיקי האג"ח, העובדים, ויתר בעלי העניין של החברה. הוא יפגוש אותם בניסיונות השתלטות עוינת כמו במקרה של פריגו, בעת אישור שכרו, בהליכים להסדר חוב. ואז הוא יגלה – עם בעל השליטה – שגם הם שותפים בחברה. הם לא רק ארנק.
ג'ו פאפא צילום: נמרוד גליקמן
לא במקרה, אחד משלושת הפרמטרים הקובעים את דירוג 50 המנהלים הטובים בישראל הוא "יחס לבעלי המיעוט". לא
צריך להגיע למקרה קיצוני כמו זה של פאפא כדי להבין את חשיבות היחס הזה. בעת כתיבת שורות אלה מתקיים מאבק ענקי בין מנכ"ל לבין בעלי העניין בחברה שלו – בעלי מניות מיעוט ומחזיקי אג"ח.
גיל שרון, שהתמנה למנכ"ל דסק"ש – חברת פאר היסטורית שהידרדרה ונפלטה ממדד ת"א־100 – מתעקש על חבילת שכר מופרכת של עשרות מיליוני שקלים בשנה, שהובטחה לו על ידי בעל השליטה. שרון בטוח שהוא שווה את הכסף: "אני מנהל טוב, אתם לוקחים סיכון שלא אגיע", סיפר למוסדיים, מחזיקי המיעוט והאג"ח.
הם מתנגדים, הוא מתעקש, הם ממשיכים להתנגד, הוא מקצץ מעט, הם לא מאשרים גם את החבילה המקוצצת והנושא עולה לדירקטוריון. כך או כך, גיל שרון, המנהל הדגול, שוכח דבר אחד: הוא עוד יפגוש את מחזיקי המיעוט והאג"ח במהלך הדרך. בטח אם תגיע דסק"ש – ולא מדובר בתסריט דמיוני – להסדר חוב. הספתח של שרון איתם לא מוצלח. ואם הוא רוצה להבין עד כמה חשוב ספתח טוב, כדאי לו לתפוס שיחה עם ג’וזף פאפא. הוא כבר יספר לו.
