קרנות ההשתלמות הממשלתיות לא מפוקחות

המדינה לא יודעת מה נעשה בקרנות ההשתלמות שבבעלותה, שמנהלות כ-11 מיליארד שקל מחסכונות עובדי המדינה. כך עולה מדו"ח המבקר, שמוצא בלגן שלם בממשלת התאגידי של הקרנות הללו.

קרנות ההשתלמות שהמבקר מתייחס אליהן הן קרנות שהוקמו בשנות ה-60' וה-70' בבעלות משותפת של המדינה וההסתדרות שמוגדרות כחברות ממשלתיות לא למטרת רווח וכך יתרונן הגדול הוא בדמי הניהול הנמוכים מאוד שהן גובות מהעמיתים. המדינה כבר שנים רוצה לצאת מהבעלות על הקרנות הללו, אך החלטה רשמית עוד לא התקבלה. בינתיים, כותב המבקר, המדינה כבר הפסיקה בחלק מהמקרים להתנהג כמו בעלים, משאירה את השליטה בפועל בידי ההסתדרות, ובכך מונעת מממשל תאגידי תקין.

משרד האוצר בירושלים צילום: עמית שאבי

ראשית כותב המבקר שהמדינה לא מקיימת את חובתה למנות דירקטורים מטעמה בשש מהקרנות הללו, וכך לא רק פוגעת בתפקודן אלא גם ביכולת הפיקוח שלה על הנעשה בכל אחת מהקרנות. בשלוש מהקרנות אפילו לא היה יו"ר דירקטוריון לקרן.

בנוסף, מוצא המבקר כי לאגף שוק ההון באוצר, שהוא אחד הרגולטורים של הקרנות הללו, אין מערכת מידע לניהול הביקורות שהוא מקיים בהן. כמו כן, האוצר לא דאג לקיים אספות כלליות בקרנות כמו שדורש החוק.

המבקר גם נוגע בסוגיה הרגישה בה בחלק מהקרנות המנכ"ל הוא גם יו"ר האיגוד המקצועי הרלבנטי. המנכ"ל אולי איש מקצוע בתחום יחסי העבודה, אך לא בניהול קרנות השתלמות ולדעת המבקר מדובר לא רק על ניגוד עניינים אפשרי אלא גם על בעיית ניהול.

כעיקרון המבקר כותב כי ההחזקה בקרנות יוצרת למדינה "סיכון וחשיפה מיותרים שכן עמיתי הקרנות עשויים לפתח ציפיות ולהסתמך על כך שבעת משבר יהיה אפשר להיפרע מ"הכיס העמוק" של המדינה" וכי בפועל אין למדינה שום יתרון בהמשך החזקתן.