חקר ביצועים: השבוע של מאדים, ברמלי וסוכות

החגים מצמצמים נזקים

זו כבר מסורת. ב־17 בספטמבר 2001 המסחר בוול סטריט נפתח מחדש, אחרי ההשבתה בעקבות אסון התאומים, ומדד דאו ג'ונס רשם את הירידה היומית החדה אי פעם; בישראל הבורסה לא עבדה בגלל ערב ראש השנה. שבע שנים אחר כך, קריסת ליהמן ברדרס גררה את המדדים שם למטה, אבל כאן הנפילות נבלמו בזכות ימי השבתון של ראש השנה ויום כיפור. השבוע, בחלוף עוד שבע שנים, יום שני היה אחד הגרועים שידעו הבורסות בארצות הברית ובאירופה, עם ירידות של כ־5%, אבל בישראל הבורסה חגגה את סוכות. נכון, אחרי החג אנחנו סופגים את פערי הארביטראז', אבל האפקט בדרך כלל מרוכך, בלי הפאניקה של מסכים אדומים בעולם אונליין, ועם קצת פרספקטיבה של יומיים ללא מסחר, לרוב בתחילתו של תיקון, ולו קל. יש מי שמאמין שאלוהים מאתרג את הבורסה המקומית, יש מי שמשוכנע שישראל היא אי של יציבות, אבל רוב הסיכויים שמדובר פשוט בעניין של מזל.

סופי שולמן

הבורסה בתל אביב. מאותרגת צילום: בלומברג

עננה סביב קרן קלע

הזמן לא משחק לטובת קרן קלע של אמיר ברמלי. ככל שהמאבק בינה לבין רשות ניירות ערך מתארך והעננה סביב פעילותה אינה מוסרת, הסיכויים שלה פוחתים. ככה זה, יותר ספקות שווה פחות קסמים. כשנדחק לפינה, ברמלי נאלץ לגלות שמאחורי האירועים הנוצצים והדיבורים על תשואות גבוהות מסתתרות השקעות אקזוטיות עם סיכון גבוה, כאלה שאולי יחוללו למשקיעים קסמים  ואולי ישאירו אותם בלי כלום. כל עוד מדובר במשקיעים מודעים שנכנסים לעניין בעיניים פקוחות, זו בעיה שלהם. אבל כשהכל עטוף באופן שעלול להטעות, זו כבר בעיה שמחייבת התערבות של הרגולטור, שהפעם אכן נדרש לעניין, גם אם בדקה ה־90. עכשיו צריך שגם הציבור יבין בזמן ממה הוא צריך להיזהר.

גולן פרידנפלד

ברמלי. הקסם עירום צילום: אוראל כהן

כנס חירום של הרשויות

כנס חירום שיתקיים בשבוע הבא יפגיש ראשי ערים כדי לקדם שינוי במימון הממשלתי לרשויות, כזה שיאפשר להעביר כסף מ־40 היישובים המאוזנים כלכלית ל־200 רשויות שזקוקות ליותר תמיכה. חלק מראשי הערים הגדולות נמנים עם מובילי המהלך, למשל ניר ברקת מירושלים, ומבטיחים שבערים החזקות לא ירגישו כל שינוי, אבל ראשי הרשויות החזקות, למשל רון חולדאי מתל אביב, מתנגדים וטוענים שמדובר ב"להעניש את החזקים במקום להרים את החלשים". כך קורה שמה שיכול היה להיות מאבק משמעותי שיקבע כמה כסף יושקע בכל תלמיד ומה יהיה גובה סל הרווחה שיעניקו הרשויות לחלשים, מהלך רחב שבו ראשי הרשויות מגבשים תוכנית מסודרת ומובילים את הממשלה לביצוע שלה, ואפילו דגם לשינוי חברתי שצומח מדרג הביניים שמכיר את השטח ואת הצרכים - מסתכם בעיקר במאבק בין ראשי רשויות לבין עצמם. הציבור, כרגיל, מפסיד.

מיקי פלד

קרוואנים זולים, מים על מאדים

משרד האוצר הבין השבוע היטב שחול המועד הוא זמן מצוין להודעה לעיתונות על כך שהשר משה כחלון החליט להוריד את מס הקנייה על מעונועים - המילה העברית לקרוואנים - מ־83% ל־60%. הכל כדי לעודד את התיירות, ולאפשר לישראלים טיולים זולים יותר. בקריאה ראשונה, הלב מתרחב. וואלה, רעיון יפה. בקריאה שנייה צל החשדנות מתגנב. איפה יש בישראל בכלל תשתיות מתאימות? קרוואנים זקוקים למים, ריקון ביוב, חיבור לחשמל, כבישים רחבים. וחוצמזה, כמה חברות להשכרת קרוואנים לטיול כבר פועלות בישראל? רק יחידות סגולה. פתאום נראה שלוביסט חרוץ במיוחד הצליח להנדס פה איזה מהלך. לא בא לי להיות ציניקן, אבל כשאפילו נאס"א מודיעה על מציאת מים על המאדים בתיאום מופלא עם יציאת סרט חדש על אסטרונאוט שנתקע על הכוכב - סרט שנעשה בשיתוף סוכנות החלל - נראה שהיא משחקת בדעת הקהל כדי לגייס תקציבים נוספים לחקר מאדים. גם כשמנסים לבוא בטוב, התרגלנו למציאות שלוחצת על כפתורי הציניות שלנו בכוח.

שאול אמסטרדמסקי

קרוואנים ממונעים. פתאום נראה שלוביסט חרוץ במיוחד הצליח להנדס פה איזה מהלך באדיבות מוטורהום קראוונים

מלחמות השבת

מלחמות השבת בין אריה דרעי לישראל כץ נועדו בעיקר לייצר כותרות. דרעי, שמראש לא היה נלהב במיוחד לקבל את משרד הכלכלה, מנסה להוכיח לבוחריו כי הוא פועל לחיזוק הצביון היהודי של המדינה. כץ, מצדו, מנסה להצטייר כמי שנלחם בדרעי, אבל מסתפק במילים ולא חותם על צווי העבודה. ובכל זאת העבודות על הרכבת נמשכות, הצביון היהודי לא משתנה כהוא זה, ומאבקי הכוח בין השרים מעניינים בעיקר אותם. כמה חבל שהם לא טורחים להשקיע את המאמצים האלה בקידום המטרות האמיתיות של המשרדים שלהם. כמה מזל שיותר מששמרה השבת על הכלכלה, שמרה הכלכלה על הממשלה.

נעמה סיקולר

דרעי. רק רעש צילום: אוהד צויגנברג

מרוקו נגד איקאה

הרשויות במרוקו מונעות מאיקאה לפתוח חנות ראשונה במדינה. האמתלה הרשמית היא היעדר אישורים מתאימים, אבל בארמון המלוכה הודו כי ההכרה של שבדיה בעצמאות סהרה המערבית - כלומר הסירוב של שבדיה לקבל את הסיפוח המרוקאי של חבל הארץ הזה - היא שחוצצת בין המרוקאים לרהיטים בהרכבה עצמית. בעצם המרוקאים יצרו כאן חרם הפוך: אתם לא מקבלים את השלטון שלנו בשטח הכבוש ואת נצחוננו על המתנגדים המקומיים? אז אנחנו לא רוצים אתכם כאן. קולות קיצוניים בישראל עוד עלולים לאמץ את הגישה הזאת; מזל שלפחות כרגע החיבה הישראלית לתאגידים בינלאומיים גדולה יותר.

רן אברמסון

איקאה. חרם עובד גם הפוך

קריסות ברשת החברתית

פייסבוק קרסה ביום שני למשך כמעט שעה - בפעם השנייה בשבוע והשלישית בתוך שבועיים. זה לא עניין גדול: אפשר להסתדר קצת בלי הרשת החברתית הגדולה בעולם. וגם בלי אינסטגרם, ששייכת לה ונפלה אף היא. ובלי שלל שירותים אחרים, כמו אפליקציית ההיכרויות טינדר, שמתבססים על זיהוי המשתמשים דרך פייסבוק. מה כבר הסיפור. ובכל זאת, יש סיפור. הרשת של מארק צוקרברג מנסה להיות כל האינטרנט שצריך, ובמידה חלקית גם מצליחה. ואולם לפחות לפי הקריסות האחרונות, זה גדול עליה: המינימום שצריך כדי להחליף את האינטרנט הוא לעבוד, באופן יציב ומתמשך. כל קריסה כזאת מערערת משמעותית את חזון צוקרברג הגדול.

דור צח

פייסבוק. זה גדול עליה

מועדים לשמחה

מדרש ידוע מדמה את ארבעת המינים לארבעה טיפוסי בני אדם - וגזר על הערבה תדמית של הנחותה מכולם, זו שאין לה לא טעם ולא ריח. אבל הערבה זוכה גם לטקס משלה בחג, זכר למקום המרכזי שתפסה בפולחן בבית המקדש. יש ערך גם בכפילות הזאת, במעמד המורכב שלה: החג שמוציא אותנו מהבתים הבטוחים למגורים הזמניים מזכיר לנו את מורכבות המרקם החברתי. עם כל הכבוד לאליטה האתרוגית או ללולב הבטוח בעצמו, אפילו להדס הריחני - אין ציבור בלי ערבות.

אורי רוזביץ

ארבעת המינים. לא אחד ולא שניים (תמונת ארכיון) צילום: צביקה טישלר