ביטוח לאומי מוותר על כספי ציבור בהיקף 500 מיליון שקל - האוצר פועל להשבתם

האוצר שוקל להכניס בחוק ההסדרים סעיף שיחייב את חברות הביטוח להעביר את הסכום שהמוסד לביטוח הלאומי ויתר עליו – כחצי מיליארד שקל. מקור הכסף בהסדר מורכב בין שלושה צדדים: נפגע בתאונת דרכים, הביטוח הלאומי וחברת הביטוח. על פי חוק ביטוח לאומי, חברת הביטוח צריכה לדווח למוסד אם ניכתה מהפיצוי לנפגע את התשלומים שקיבל במקביל מהמוסד, אך על פי הערכות במוסד ובאוצר החברות מדווחות רק במחצית מהמקרים והמוסד מפסיד הכנסות של כחצי מיליארד שקל בשנה.

כמו כן, המוסד מקבל כ־3,000 דיווחים בשנה מחברות הביטוח על הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, אבל לא מבקש את כל הכסף, כפי שמגיע לו מחברת הביטוח על פי חוק. בדיקת "כלכליסט" העלתה כי המוסד אישרר אשתקד מחדש הסכמים מול החברות, שמעניקים להן הנחה של 45%-20% מהסכום שהן אמורות להעביר – כ־200-300 מיליון שקל נוספים בשנה, שהביטוח הלאומי מוותר עליהם ומשאיר בקופת החברות. כלומר, חברות הביטוח משאירות אצלן כ־800 מיליון שקל בשנה השייכים לביטוח הלאומי, ולמעשה לציבור.

המציאות מורכבת מהחוק

כאשר מישהו נפצע בתאונת דרכים הוא מקבל פיצוי גם מחברת הביטוח של הפוגע וגם מהביטוח הלאומי. מאחר שאין סיבה כי קופת הביטוח הלאומי תשלם והחברה הפרטית תחסוך, הוחלה בחוק אפשרות של שיבוב, ולפיה החברה מעבירה לביטוח הלאומי את מה שהורידה מהפיצוי לנפגע. אם למשל הפיצוי לנפגע הוא 10,000 שקל, בסוף התהליך הביטוח הלאומי נותר מאוזן – כי שילם 10,000 שקל לנפגע וקיבל אותם חזרה מחברת הביטוח של הפוגע, הנפגע מקבל 10,000 שקל מהביטוח הלאומי ועוד 20 אלף שקל מחברת הביטוח של הפוגע, וחברת הביטוח של הפוגע במינוס 30 אלף שקל.

בחוק ההסדרים האחרון נכנס סעיף כי החל מ־1 בינואר 2014 חברות הביטוח מחויבות לדווח למוסד לביטוח לאומי על ניכוי כזה, אך במוסד ובאוצר סבורים כי הדיווח חסר מאוד. כפתרון לבעיה הם שוקלים לקבוע כי ההנחה שיוכל הביטוח הלאומי לתת לחברות תצטמצם משמעותית ולא תחול על תביעה ספציפית, אלא על סכומים כוללים לתקופה מסוימת; או לחלופין, בדומה לגביית דמי ביטוח מעצמאים, להוציא דרישת תשלום לחברת הביטוח לפי הערכות שביצעו, וחברת הביטוח תצטרך להוכיח שהסכום המגיע לביטוח הלאומי נמוך יותר.

שלמה מור יוסף. ההסכמים שנחתמו אשתקד משפרים מעט את הבירוקרטיה צילום: נמרוד גליקמן

"הסכמים שערורייתיים"

גורם באוצר אמר אתמול כי "ההסכמים שחתם המוסד בשנה שעברה פשוט שערורייתיים. ניחא לתת הנחה של 45% לחברת הביטוח, אבל לפחות שתהיה סיבה טובה. כאן גם צריך לשלם לעורך דין של המוסד שייחשב את גובה הדרישה מחברת הביטוח בכל מקרה, גם חברות הביטוח מעלימות מידע בתקווה שהמוסד לא יגלה וגם נותנים להן הנחה. בשנים האחרונות העלינו את דמי הביטוח הלאומי, אז אין לנו זכות לוותר על כסף ששייך לציבור".

ההסכמים מול החברות גם מקשים מאוד על הפעלת סנקציות על חברת ביטוח שמפרה את ההסכם ולא מדווחת, מאחר שהאפשרות היחידה של המוסד היא ביטול ההסכם ומעבר להתדיינות משפטית על כל מקרה – הליך לא כדאי מבחינת המוסד.

לשאלת "כלכליסט" מי אישר את ההסכמים, ענו בביטוח הלאומי כי האישור עבר את הנהלת המוסד והמועצה הציבורית המפקחת עליו. שר הרווחה, האמון על הביטוח הלאומי, או ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, שאמורה גם היא לפקח על פעילות המוסד, לא נדרשו לנושא. עם זאת ההסכמים שנחתמו בשנה שעברה כן משפרים מעט את הבירוקרטיה, שהיתה כרוכה עד כה בשיבוב, בכך שצמצמו את הסיבות לערעור של חברות הביטוח על דרישת התשלום מצד המוסד.