מהפכת טוויטר הבאה - בשכר?

אנחנו מכירים את התירוצים: חופשות לידה ארוכות קוטעות את הקריירה לנשים, רקע השכלתי חלש בולם חלק מיוצאי הפריפריה. או הטענה שמי שמגיעים ממעמדות מוחלשים - לרבות, בהקשר הזה, נשים - זהיר יותר בעת מיקוח על השכר, בעוד שזכרים לבנים מורגלים בהתמקחות ואף זוכים להערכה על יכולות המשא ומתן שלהם. התוצאה היא הנצחת הפערים. ויש גם מי שמחפשים נתונים שיפריכו את הדעה הרווחת ויראו שמגזרים מוחלשים כלל אינם מופלים, או שההטיה היא דווקא לרעת האליטות.

תלוש שכר צילום: גלעד קוולרצ'יק

כך או אחרת, אחד הגורמים שמנציחים פערים ואפליה הוא החשאיות. שיטת הפרד ומשול. הרבה נשים משתכרות פחות ממקביליהן הגברים פשוט כי אינן יודעות זאת. הרבה בנים לשכבות חלשות לא מקבלים תנאים שווים גם כי בבואם להתמקח הם אינם יודעים אפילו כמה לבקש. הנורמות לרוב מתגייסות גם הן לעזרת החזקים. מעסיקים אוהבים את קשר השתיקה סביב גובה השכר, ואת האווירה שלפיה חשיפת השכר אינה נאה, מנוגדת לחוזה העבודה או אפילו לא חוקית. כך, דרך הבושה שבתלוש, אליטות השכר מגנות על עצמן בפני העובדים שרחוקים מהצלחת.

לפני שבוע בדיוק, לרגל 1 במאי, נולד ברשת גל חדש שעשוי לסדוק את חומות קיפוח השכר. לורן ווסווינקל, מתכנתת מפנסילבניה, פרסמה במגזין המקוון "Model View Culture" קריאת קרב נגד נורמת השתיקה. במאמר "בואו נדבר על המשכורת" (לקריאה: http://is.gd/OZYd9x) היא חשפה את תפקידה, משכורתה - עשרת אלפים דולר בחודש, סכום שכדי להגיע אליו החליפה שלושה מקומות עבודה והתמקצעה במשא ומתן - וקראה לכל מי שהאי־שוויון מפריע לו לעשות את אותו הדבר: לחשוף את תפקידו ומשכורתו, ולהפיץ את בשורת חיסול הטאבו, שמשרת רק את החזקים.

הקריאה האנרכיסטית פגשה הרבה אוזניים כרויות. בימים הבאים נרשמו בטוויטר אלפי ציוצים שבהם אנשים חשפו את תפקידם וגובה שכרם, תחת התגית #talkpay. רבים הגיבו, כמה מהם בתימהון: "אני עובד/ת שנים בתפקיד זהה ומרוויח/ה אחרת לגמרי". כמה חברות בעלות מערכת שכר שקופה חשפו אותה ברשת. כתבת במגזין המוביל "Wired" הקדישה כתבה שלמה להיסטוריית התלוש שלה, מגזינים נוספים סיקרו את התופעה ואת השלכותיה האפשריות, ונכון לרגע רדת הגיליון לדפוס, הגל לא שכך.

אמנם יש אתרים ותיקים שמוקדשים לשקיפות, לרבות שקיפות שכר. ראוי להזכיר את אתרי הסדנה לידע ציבורי פה בישראל, ואת האתר glassdoor.com המספק מידע ספציפי על משכורות בעולם וגם בארץ. אבל החידוש הפעם נטוע בוויתור על האנונימיות, בעמידה האישית מאחורי התשובה, בסיכון שחושפי המשכורות נוטלים על עצמם, ובעוצמה הרבה יותר שהחשיפה העצמית מעניקה לטענות.

זהו דו־קרב בין ענקים: נורמת השתיקה סביב תלוש השכר, ומולה כוח הפומביות של הרשת. ימים יגידו אם גל השקיפות יצליח לסיים את שלטון השתיקה והטאבו. גם אם כן, יידרשו ימים נוספים כדי לדעת אם יותר שקיפות אכן תביא לשיפור ביכולות המיקוח, שלא לדבר על השגת השוויון. אבל מה שבטוח, השבוע החולף לימד אותנו שלרשתות חברתיות יש, אולי, פוטנציאל חתרני נוסף.