עורכת הדין שכל קואליציה תצטרך לקבל את אישורה

מהפסקת תקצוב החטיבה להתיישבות ועד ניסוח כללי אתיקה לשרים, המשנה ליועמ"ש דינה זילבר הפכה בשבועות האחרונים לגורם המשפטי הדומיננטי בסוגיות הקשורות בהרכבת הממשלה, וזה עוד לפני ההכרעה בדבר כשירותם של דרעי וגלנט לשמש כשרים

משה גורלי 07:0421.04.15

תגיות:

סביר להניח שמינויים של אריה דרעי לשר הפנים ויואב גלנט לשר לאיכות הסביבה לא יעבור חלק, וזאת בשל הרשעתו הפלילית של הראשון בשוחד ופרשת הקרקעות של האחרון, שמנעה את מינויו לרמטכ"ל. יימצאו מי שיתנגדו למינויים האלה, וככל הנראה חלקם אף יעתרו לבג"ץ.

קראו עוד בכלכליסט:

היועמ"ש יידרש להגן על המינויים והמשימה תופנה למשנה שלו עו"ד דינה זילבר, שהיא כיום הרגולטורית המרכזית של הממשלה, בשל תחומי האחריות שנמצאים תחת המחלקה שבראשה היא עומדת במשרד המשפטים - מחלקת הייעוץ: אשכול משפט ציבורי (ענייני אזרחות, הסתננות, פליטים, טוהר מידות בשלטון המקומי); אשכול טוהר המידות (אתיקה בפוליטיקה, מינויים, ניגוד עניינים, ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות); ואשכול ביטחוני (צה"ל, שב"כ, מוסד, משרד הביטחון, חקיקת הביטחון בשטחים).

לפתחה של זילבר יובאו לא רק מינויי השרים, אלא גם כלל המינויים בשירות המדינה. היא זו שתבדוק את כשירותם וסבירותם, במיוחד על רקע פרשות עבר של המועמדים. כשייחתמו ההסכמים הקואליציוניים, ייתכן שבדיקת כשירותם תוגש לפתחה גם כן, ולכן נראה שלמחלקה בראשותה צפויה עבודה רבה בזמן הקרוב.

דינה זילבר

לעתים מסתפחים לאחריותה של זילבר תחומים נוספים, כמו מכרזים או התמיכה של משרדי הממשלה בשלל גופים. נושאים אלה עלולים להתברר כנפיצים במיוחד כשהם נלכדים במקביל בחקירות פליליות - כפי שאירע בפרשת הכספים הקואליציוניים, שבמסגרתה נחקרו בכירים רבים בישראל ביתנו בחשד לקבלת ומתן שוחד. החקירה הזו הציפה חורים רבים בצינורות הובלת הכסף ממשרדי הממשלה לרשויות המקומיות. זילבר הוזעקה כדי לסתום אותם בחוות דעת שפורסמה לאחרונה, שבמסגרתה היא סיפקה שלל המלצות כמו הגברת שקיפות והחמרת הפיקוח על מבחני התמיכה.

חוות דעת שמעוררות זעם בקרב אנשי הימין

חוות הדעת הבולטת של זילבר בתקופה האחרונה היא ללא ספק המלצתה לממשלה להחזיר לידיה את הסמכויות שהועברו לידי החטיבה להתיישבות - חיזוק ופיתוח היישובים הכפריים שבפריפריה, סיוע באכלוס היישובים, סיוע בתעסוקה, ופיתוח פרויקטים אזוריים אשר יסייעו ביצירת אזורי התיישבות בעלי בסיס כלכלי איתן. לדעת זילבר התפתח קשר פגום בין המדינה לחטיבה, והיא הפכה להיות גוף שמשקיע תקציבי עתק בהתנחלויות - אף שבהגדרתו הוא אמור לדאוג לכלל ההתיישבות בארץ. הקשר הפגום שעליו מדברת זילבר תואר בחוות הדעת שלה כ"'חצר אחורית', שבמסגרתה מופעלות סמכויות שלטוניות רחבות לצד תקציבי ענק המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים וללא בקרה אפקטיבית, באופן המקל את התפתחותן של פתולוגיות מובנות". זילבר, בעידודה של שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, תבעה שקיפות וכפיפות משפטית, ולמעשה את הפסקת תקצובה והחזרת החטיבה לממדים של קבלן ביצוע ממשלתי, ולא כגוף שקובע מדיניות בעצמו.

עמדה זו, שמשמעותה בלימת הפרטת עניינים חיוניים למדינה, עלתה גם בחוות הדעת שהקימה על זילבר את זעם הימין הדתי - האיסור להעביר את ניהול אתר המורשת הלאומי עיר דוד לעמותת אלעד. הזעם על ההחלטה הזו התעצם לנוכח חוות דעת אחרת של זילבר, שהחזירה לארגון השמאל בצלם את ההכרה כ"גוף מפעיל", ואפשרה לו לקבל מתנדבים במסגרת שירות לאומי. מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי שר־שלום ג'רבי יצא נגד החלטתה זו של זילבר, משום שלטענתו בצלם פועל נגד המדינה ונגד חייליה. ב"מקור ראשון" תקפו את זילבר על כי היא "לא ממצמצת כשהיא מציבה אתר תיירות מהגדולים בישראל, שפועל על בסיס חוק יסוד ויושב על אדני היסטוריה ומורשת עתיקים, מול ארגון פוליטי קיצוני ושנוי במחלוקת העוסק בחתרנות מדינית תחת ממשלת ישראל".

לזילבר חושים פוליטיים מחודדים, היא צופה את הפוטנציאל הנפיץ בהחלטות אלו ומקדימה תרופה. את חוות הדעת בעניין בצלם חתמה בדברי הנשיא בדימוס משה לנדוי, שבהחלטה תקדימית אמיצה מ־1979 הורה לפנות את התנחלות אלון מורה שהוקמה על קרקע פרטית. זילבר מצטטת את לנדוי, שמכיר בכך שההחלטה השנויה במחלוקת "תתקבל על ידי חלק מן הציבור בתשואות ועל ידי חלקו האחר בדחייה גמורה. אני רואה עצמי כמי שחובתו לפסוק על פי הדין, ביודעי היטב שהציבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד".

זילבר נוהגת לפתוח חוות דעת בציטוטי שירה ודברי תורה. במקרה זה בחרה בניצוץ האהבה של אהוד בנאי: "אל המקום אליו אתה הולך, הן גם אני אגיע, אך בלי ניצוץ האהבה, שום דבר לא יתניע".

בעד הדרג המקצועי וחיזוק טוהר המידות

לא רק על משמר האינטרסים של המדינה עומדת זילבר, אלא גם לצדם של עובדי המדינה. חוות דעת שכותרתה "חיוניות שילובו של הדרג המקצועי בתהליכי גיבוש המדיניות במשרדי הממשלה" נכתבה לקראת הקמת הממשלה הנוכחית, במטרה לחזק את הדרג המקצועי במשרדי הממשלה. הכתובת היתה על הקיר של הממשלה הקודמת: שר האוצר הקודם יאיר לפיד הביא את אנשיו, ובראשם אורי שני והלל קוברינסקי, שהחלו לקדם יוזמות כלכליות מעל לראש של הדרגים המקצועיים באוצר. הסיפור המרכזי היה 0% מע"מ, שהדרת מקצועני האוצר ממנו דחפה את הכלכלן הראשי של המשרד ד"ר מיכאל שראל להתפטר.

זילבר מכירה בזכותם של פוליטיקאים להתייעץ ואפילו להביא למשרדים את אנשי אמונם, או מקצוענים מבחוץ, אבל לדעתה יש לשרטט גבולות גזרה למעורבותם: "אסור לנושא משרת האמון להתערב בעבודת הגורמים המקצועיים של המשרד, ובפרט חל איסור לתת הוראות והנחיות לדרג המקצועי".

במסגרת תפקידה, מוצאת את עצמה זילבר עומדת בחזית כנגד בג"ץ, או כנגד כל מי שצריך, עבור המדינה. כך היה למשל עם חוק המסתננים, שקבע כי ניתן לכלוא מסתננים במתקן חולות למשך שלוש שנים ללא משפט. החוק נפסל על ידי בג"ץ. זילבר הובילה את התיקון לחוק, הורידה את משך הכליאה בו לשנה, והתיקון נפסל גם הוא. היא ספגה את הביקורת על הכישלון הכפול אף שהיתה מעורבת רק בתיקון השני.

מקרה אחר שהכניס את זילבר לעימות חזיתי היה כשהובילה את ניסיון הפרקליטות לבטל את מינויה של ד"ר מאיה פורמן־רזניק לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית. זאת בעקבות ביקורת שמתחו על עדותה שופטי בית המשפט המחוזי בפסק הדין במשפטו של רומן זדורוב, לאחר שהציגה עמדה מקצועית שלא תומכת בהרשעתו של זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה.

אם בפרשת המסתננים שכבה זילבר על הגדר עבור גדעון סער, שר הפנים דאז, במקרה של מינוי ד"ר פורמן־רזניק הלקוח היה פרקליט המדינה שי ניצן. שרת הבריאות יעל גרמן תקפה בחריפות את זילבר על הניסיון להכתיב מינויים במשרד הבריאות, ובמיוחד היא תקפה את הנימוק שהפרקליטות היא כביכול "לקוח" מרכזי של המכון לרפואה משפטית: "גישה שלפיה הפרקליטות היא 'לקוח' עשויה להוביל למסקנה כי יש לעשות ככל הניתן כדי להפיס את דעתה", כתבה גרמן.

הסיפורים האלה ממחישים את החותם שהטביעו בזילבר 12 השנים שבהן כיהנה במחלקת הבג"צים - המדינה והממשלה הן הלקוח ולא תמיד האינטרס הציבורי הממלכתי. ההסכמה הכמעט כללית בין משפטנים ועורכי דין היא שמחלקת בג"צים היא סיירת המטכ"ל של הפרקליטות, שהיא חדורה ברצון עז לבצע את המשימה והניצחון הוא חזות הכל.

פרויקט הדגל הנוכחי של זילבר הוא גיבוש המלצות הצוות הבין־משרדי בראשותה לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. יעד מאתגר נוסף הוא אישור כללי אתיקה לשרים, שיחולו על שרי הממשלה המתגבשת בימים אלו.

זילבר תהיה היועצת המשפטית הראשונה?

השירות הציבורי המשפטי הוא אולי היחיד שיש בו שוויון ואפילו רוב לנשים, גם במינויי הצמרת. כבר היתה לנו נשיאת בית משפט עליון, דורית ביניש, ונשיאה מכהנת - מרים נאור. וכמובן נשיאות בתי משפט מחוזיים, פרקליטות מדינה ופרקליטות מחוז לרוב. הלשכה היחידה שטרם נכבשה היא לשכת היועץ המשפטי לממשלה, שאכלסה עד היום 12 גברים.

המרוץ ייפתח לאחר שתורכב ממשלה, ימונה שר משפטים ותמונה ועדת איתור. וינשטיין מסיים את הקדנציה בתחילת 2016. מתוך המועמדים שיש למשרד המשפטים להציע כיום, שני הבולטים הם המשנים של וינשטיין - אבי ליכט וזילבר עצמה, וזה עומד לזכותם. כנגדם עומדת העובדה ששניהם צעירים מדי. וחוץ מזה, מבין 12 היועצים שכיהנו עד כה, רק שניים (חיים כהן ומני מזוז) הגיעו מתוך משרד המשפטים. כל השאר הם יבוא מבחוץ.

זילבר היתה מתמחה של מזוז כשזה כיהן כמשנה ליועץ בתפקיד ראש מחלקת הייעוץ - התפקיד שבו מכהנת זילבר בשנתיים האחרונות. וכמוהו, גם היא שירתה לפני כן במחלקת הבג"צים. אין ערובה לכך שהיא תתחקה אחר כל התחנות שלו, אבל בינתיים היא הגיעה עד התחנה הלפני אחרונה, סנטימטר מכס היועץ; סנטימטר שבפועל יכול להתברר כבלתי עביר.