חוסר הסקרנות הרג את החתול?
ואיך האינטרנט עלול להזיק לאנשים חושבים
רעב, מין, צורך בהגנה - את הדחפים האלה אנחנו חולקים עם מרבית בעלי החיים, ובוודאי עם שאר קופי־העל. אבל יש דחף שמיוחד לנו: סקרנות. סקרנות לשמה. כזאת שאינה נגזרת משלושת הדחפים הבסיסיים. האם זהו מותר האדם מן הבהמה?
סקרנות לא תמיד נחשבה תכונה חיובית, מזכיר לנו
בעיני רבים סקרנות היא מציצנות, אפילו חתרנות. חברה המעמידה את הסדר כערך עליון תשאף לדכא את הסקרנות. החברות שמעודדות סקרנות בשם הקידמה, ונהנות מפירות הסקרנות והמחקר, גם מסתכנות בהשלכות לא צפויות. ילדים סקרנים וחקרנים נוטים, לפי כמה סטטיסטיקות שמופיעות גם בספרו של לזלי, להצליח יותר בלימודים ובקריירה. ההמלצה הרשמית של חוקרי התפתחות היא לעודד ילדים קטנים לשאול שאלות, ולא לדכא את סקרנותם עם תשובות חסרות סבלנות. אבל אותה סקרנות גם יכולה לגרום לילדים לאבד את הדרך הביתה ולהסתכן.
כיצד להתייחס ליצר הסקרנות? מהו התמהיל הנכון? לפי ספרו של לזלי, ולפי ההשלכות ההיסטוריות שהוא מצא לדיכוי הסקרנות או עידודה לאורך השנים, התמהיל הוא זה: כמה שיותר סקרנות, תמיד. כמה שיותר שאלות, מהבסיסיות והטיפשיות ועד מרחיקות הלכת והמוגזמות. את כל אלה יש לעודד, כי העלאת שאלות היא לא פחות מצורך הישרדותי.
בניתוח אירועים קשים כגון טביעת הטיטאניק והתרסקות המעבורות צ'אלנג'ר וקולומביה ובחקירת תאונות מטוסים התברר שוב ושוב שאם כמה שאלות מתבקשות היו נשאלות מראש, האסון היה נמנע.
שאלה: האם טכנולוגיות המידע והתקשורת סביבנו מתוכננות לעודד סקרנות ושאלות, עוזרות לקידמה ולהצלת חיים?
לזלי נמנה עם אלה שטוענים שלא מספיק, ושהאינטרנט אף מאיים על הסקרנות. מאגר הידע הזה יוצר קיצורי דרך עוקפי סקרנות. זו טכנולוגיה של תשובות מהירות, תוצאות־גוגל ראשונות ולעוסות שמסתירות את הפרטים הקטנים ו"הנקודות העיוורות" מהסוג שאחר כך גם מטביע ספינות ומפוצץ מעבורות. לא פחות חמור מכך, תרבות הגוגל מעודדת פספוס של הצוהר לפריצת הדרך הבאה. התשובות המהירות, לזלי כותב, מסתירות את השאלות העמוקות. ילדים קטנים מתבגרים משאלות של "מה" ו"איפה" לשאלות של "למה" ו"איך". האינטרנט מחזיר אותנו המבוגרים לרמת השאלות הפשוטות והבסיסיות בלבד. תמיד יהיו מי שיעמיקו חקר, אבל אוקיינוס המידע הנוכחי לא בהכרח מעודד זאת.
לזלי גם מביא בספר נתונים שמגלים שבשכבות חברתיות שונות מתגלה מידת סקרנות שונה: ככל שהרווחה והביטחון הכלכלי גוברים, תדירות השאלות והנטייה לחקור עולה.
לזלי גם מציע דרך להסתכל על העולם סביבנו במושגי ידע, ולמיין כל דבר לאחד משלושה סוגים: הדברים שאנחנו כבר יודעים, הדברים שאנחנו יודעים שאיננו יודעים - ולבסוף, הדברים שאנחנו לא יודעים שאיננו יודעים. השאלות שאפילו לא חשבנו עליהן. הקידמה התרבותית והמדעית, פריצות הדרך, השיטה לשפר אפילו את האינטרנט, מסתתרים שם, במקום שאליו מגיעים רק אלה שדורשים במופלא מהם.
