המדינה בוחנת רכישת גז טבעי במרוכז עבור מפעלי תעשייה

משרד האוצר החל לבחון בימים האחרונים אפשרות לרכישה גדולה ומרוכזת של גז ממאגרי לוויתן או תמר לשימוש במגזר התעשייתי, שתיעשה על ידי חברה ממשלתית. כך נודע ל"כלכליסט".

לשיטת המשרד, רכישה מרוכזת עשויה לשרת את מפעלי התעשייה בגלל שהמדינה, שתנהל את המו"מ לרכישת הגז, תנצל את יתרון גודל העסקה ותוזיל את העלויות.

יצחק תשובה צילום: גיל יוחנן, Ynet

לוויתן מוחזק על ידי דלק שבשליטת יצחק תשובה (45.34% באמצעות חלוקה שווה בין דלק קידוחים ואבנר), נובל אנרג'י (39.66%) ורציו (15%), ויחד עם מאגר תמר הוא עתיד להיות אחד משני ספקי הגז העיקריים למשק הישראלי בשנים הקרובות. אם תימצא כדאיות כלכלית למהלך, המדינה עשויה לרכוש בשלב הראשון גז דווקא ממאגר תמר בעיקר עבור אזור הדרום שם לחלק ממפעלי התעשייה כבר יש חיבור למערכת ההולכה.

הרכישה המרוכזת עשויה להוריד את מחיר הגז לתעשייה לטווח שבין 6.5–7 דולר ליחידת אנרגיה (כמקובל במגזר החשמל הפרטי), במקום התמחור הנוכחי שנע סביב 8 עד 9 דולר ליחידת אנרגיה.

הכוונה לרכישה מרוכזת נבחנה כבר בעבר

הכוונה לרכישה מרוכזת מבעלי המאגרים נבחנה על ידי המדינה במהלך 2011, ולא יושמה בפועל. ישנם שני שינויים מרכזיים מהכוונות אז וכיום. בזמנו דובר על רכישה לכלל המשק, והפעם מדובר על רכישה בעיקר לתעשייה; אז הוביל את הבחינה משרד האנרגיה והיום מדובר על בדיקה פנימית של האוצר. מטרות משרד האוצר הן למצוא פתרון לסוגיית הפיקוח על מחירי הגז במשק ולבדוק את התועלת לתעשייה מהמהלך.

לפיכך, הבחינה של האוצר מתנהלת בכמה מישורים. המישור הראשון הוא מי מסוגל לנהל כזאת רכישה? מועמדת מובילה של משרד האוצר היא חברת נתג"ז (נתיבי גז לישראל) - החברה הממשלתית שאחראית על פיתוח צנרת ההולכה הלאומית. שם נוסף שעלה הוא של חברת ניהול המערכת שתפקח בעתיד על הפעלת תחנות הכוח במשק.

המישורים השני והשלישי שנבחנים הם כמה גז יש לרכוש ולאיזו תקופה. בחלקים אלו האוצר נוטה להישען על מסקנות ועדת צמח לעניין משק הגז שאושרו בהחלטת ממשלה ביוני 2013 ושמשרד האוצר היה שותף אליהן.

כזכור, הוועדה ניתחה מספר תרחישי ביקוש לגז במשק משנת 2013 ועד שנת 2040, לרבות זה שעשוי להיות רלבנטי למגזר התעשייה.

בהתאם, בכוונת האוצר לבחון אפשרות רכישה קטנה יחסית של עד 10–5 מיליארד מ"ק, כמות שתשרת את התעשייה לתקופה של בין חמש לשבע שנים עם אפשרות להכפלת הכמות בעתיד.

מבחינת המדינה למהלך כמה יתרונות. הראשון הוא שהמהלך יוכל לסייע לפיקוח מסוים על המחירים.

שנית, התחייבות לרכישה מרוכזת מראש "שומטת את הקרקע" מידי הטיעון של בעלי המאגרים שמתלוננים על העדר חוזים שיזרימו עבורם כסף לפיתוח המאגרים. עלות חוזה בדומה לזה שהאוצר בוחן עשויה לנוע בין 1 ל־2 מיליארד דולר לכל תקופת החוזה שיוזרמו לקופת בעלי המאגר ויסייעו במימונו.

היתרון השלישי הוא שבמידה והמודל יצליח אזי המדינה תוכל לבחור לרכוש גז בצורה מרוכזת - אך לאו דווקא מתשובה. בימים אלו נסגר הסכם בין הממונה על הגבלים עסקיים לבעלי לוויתן לקבלת פטור מהסדר כובל, כלומר להחריג את מאגר לוויתן מהכרזתו כמונופול. במסגרת ההסכם דלק ונובל מחוייבות למכור שני מאגרי גז בינוניים (כריש ותנין) כד לייצר שחקן חדש בשטח. רכישה מרוכזת מידי אותו שחקן תעניק לו סוג של רשת ביטחון פיננסית לפיתוח המאגרים.

לא בטוח שרכישה מרוכזת תשרת את המשק בטווח ארוך

החשש העיקרי באוצר הוא האם רכישה מרוכזת תשרת את המשק בטווח הארוך טוב יותר מפתרון אחר. באוצר מפחדים שהגוף שייבחר לא יתאמץ כדי להשיג את המחיר הכי טוב. הפתרון לעניין הוא ניהול מו"מ בשיתוף האוצר. ממשרד האוצר אישרו את בחינת הרכישה המרוכזת ומסרו בתגובה ש"המשרד בוחן מספר צעדים רגולטוריים הניתנים ליישום לצורך התמודדות עם המצב המונופוליסטי בשוק הגז הטבעי". במשרד האוצר מזכירים שרעיון רכישה מרוכזת על ידי המדינה מתבצע בדרך עקיפה כבר כיום, כאשר חברת החשמל, חברה ממשלתית בבעלות ופיקוח מלא, היא הלקוח הגדול של תשובה. לשאלה מדוע לא להחיל את המודל שנבחן על כלל המשק, כלומר גם על תחנות הכוח הפרטיות, מסבירים שם שאין טעם להשקיע במהלך רוחבי ורגולטורי כה מסובך (רכישת גז עבור כל המשק) כאשר אפשר לבצע אותו דבר באמצעות פיקוח על מחירי הגז.