"לחייב בנקים להשתתף בעלות שכר המפרקים"

הרפורמה של משרד המשפטים, שנועדה לשים סוף לשכר האסטרונומי של מפרקים ונאמנים בתיקי קריסה, מתעכבת. אלא שבינתיים נראה ששרת המשפטים ציפי לבני והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט זוכים לסיוע מכיוון לא צפוי: המפרקים עצמם.

ועדת הפירוקים והכינוסים של לשכת עורכי הדין, שבראשה עומדים עורכי הדין אילן שביט־שטריקס וגיל הירשמן, העבירה נייר עמדה לליכט. המסמך אמנם כולל התנגדות למרבית סעיפי הרפורמה שמציע משרד המשפטים, וזה החלק הצפוי. החלק המפתיע בנייר העמדה כולל כמה הצעות חלופיות למודל חדש לשכר הטרחה של מפרקים ונאמנים, תוך הכרה בצורך להפחית שכר בלתי פרופורציונלי בחלק מהתיקים.

עו"ד גיל הירשמן (עומד) ועו"ד אילן שביט־שטריקס. הכל כדי לא לבטל את תקנה 8א צילום: אוראל כהן

לגלגל עלות גם לעבר הנושים המובטחים

המסמך שכתבו שביט־שטריקס והירשמן והגיע לידי "כלכליסט" כולל סעיף מהפכני המציע לבטל את הכלל הבסיסי, שלפיו רק נושים רגילים נושאים בעלות שכר הטרחה, ולהתחיל לגלגל חלק ממנה על נושים מובטחים (בעיקר הבנקים) ועל נושים בדין קדימה (רשות המסים, ביטוח לאומי, רשויות מקומיות ועובדי החברה). להצעה משמעות מרחיקת לכת, מפני שגם אם נניח שבתי המשפט יתעלמו מהרפורמה ויפסקו שכר טרחה אסטרונומי למפרקים ונאמנים כפי שהם עושים היום (חרף התנגדות הכנ"ר בתיקים מסוימים), הנטל לא ייפול רק על כתפי הנושים החלשים ביותר בתיק - הנושים הרגילים, שעומדים בסוף התור ומקבלים את כספם אחרונים וללא כל תוספת הצמדה, אלא דווקא לאחר תספורת קצוצה. בנוסף, חיובם של הבנקים להשתתף בשכר הטרחה עשוי להוביל למצב שבו הם יפסיקו להיות אדישים למצב ויתחילו להגיש לבית המשפט התנגדויות לשכר טרחה אסטרונומי, מפני שתהיה להם מוטיבציה לעשות כך בשל העובדה שגם הם צריכים לשאת בנטל הזה.

העיוות בתקנות השכר של מפרקים, כונסים ונאמנים, המוביל לכך שהם המרוויחים העיקריים מכל קריסה של חברה, נחשף ב"כלכליסט" בשורה ארוכה של כתבות. לפני כשנה החליט משרד המשפטים לשים סוף לחגיגה וגיבש טיוטה של תקנות שכר חדשות, כשגולת הכותרת היא ביטול התקנה הבעייתית ביותר - 8א (שכר חלוקה) — שמאפשרת לנאמנים לגבות שכר שמגיע עד 12% מהקופה. כשבקופה יש עשרות או מאות מיליוני שקלים - מדובר בסכומי עתק, ומנגד, הנושים הרגילים עלולים לספוג תספורת של עשרות אחוזים.

לבני וליכט הציעו מודל שמבוסס על שכר לפי שעות עבודה בפועל. זהו מודל בעייתי כשלעצמו, בגלל חוסר היכולת לפקח על שעות העבודה של בעלי התפקיד והחשש שכל תיק פירוק יהפוך למפעל חיים שדורש עשרות אלפי שעות עבודה.

בנוסף, הכנ"ר פרופ' דוד האן, שקיבל מליכט הנחיה להתחיל ביישום הרפורמה לאלתר, ספג שורת מפלות בבתי המשפט, כשהשופטים דחו את נימוקיו נגד 8א וסירבו לפסוק שכר לפי התקנות החלופיות הקיימות ואף דחו את המודל לפסיקת שכר לפי שעות עבודה בפועל.

ההצעה שהגישו הירשמן ושביט־שטריקס לליכט מציגה מודל שבחלקו מיועד להתמודד עם השכר המופקע לעתים ובחלקו מיועד להעלות את השכר הזה, בנימוק שבתיקים קטנים נדרשת העלאה של השכר. בנוגע לנטל השכר, שביט־שטריקס והירשמן מציעים שמרגע שהנושים המובטחים הסכימו שהנכסים המשועבדים לטובתם יהוו חלק מהקפאת ההליכים שאותה מנהל נאמן בתיק מאוחד (כלומר שלא יפעלו למכור את הכנסים הללו בנפרד ובאמצעות כונס מטעמם), "הרי שכחלק אינטגרלי מכך עליהם להשתתף אף בתשלום שכר טרחת בעל התפקיד ולא לגלגל אותו על נושים ממדרג נמוך יותר". דין דומה, טוענים שביט־שטריקס והירשמן, יש להחיל על נושים בדין קדימה, "שגם הם נהנים מפירות עמלו של בעל התפקיד ועל כך עליהם להשתתף בתשלום שכרו", ואפילו מעריכים שהדבר יוביל להחזר גדול יותר לנושים הרגילים.

מכירים בצורך "להסיר עיוות"

במסמך מסבירים שביט־שטריקס והירשמן שמטרתם היא קידום דיאלוג פתוח בין משרד המשפטים לבין המפרקים, ומודים בצורך "להסיר עיוות" שהיה לדבריהם ב"מקרים יחידניים שבהם השכר שנפסק היה חריג וללא זיקה מידתית להיקף ההשקעה, אופי האחריות וסכומי ההחזר לנושים". שביט־שטריקס והירשמן מסתייגים מפסיקת שכר לפי שעות. עו"ד הירשמן הסביר ל"כלכליסט" שהדבר "ייתן יתרון רק למשרדים גדולים. על כל סוגיה משפטית יוצבו שלושה עורכי דין שיבדקו את המצב בניו זילנד ובאוסטרליה". ושביט־שטריקס מוסיף: "אפילו אם נניח שכל דיווחי השעות הם אמת, השאלה היא האם העבודה שבוצעה נחוצה".

שביט־שטריקס והירשמן מסכימים שהבעיה העיקרית היא 8א, אך דווקא משום כך, לשיטתם, אין הצדקה לקצץ את השכר המחושב לפי המסלולים המקבילים - שכר ניהול ושכר מימוש - שם מדובר באחוזים קטנים בהרבה (ורק 1% כשיש בקופה עשרות מיליונים). שביט־שטריקס והירשמן טוענים שכיום אין תמריץ למפרק למקסם את התמורה שתתקבל בקופה, והם מביאים דוגמה שלפיה ההפרש בשכר בין מכירת נכס תמורת 3.3 מיליון שקל לבין מכירתו ב־6.6 מיליון שקל הוא 33 אלף שקל בלבד (1%).

נושא נוסף שלא נזכר במסמך אך שביט־שטריקס והירשמן תמימי דעים לגביו הוא אגרת ההשגחה של הכנ"ר. לפי החוק, הכנ"ר זכאי לשכר של 20% מהסכום שנפסק לבעל התפקיד בתמורה ל"השגחתו" ולליווי שהוא מעניק לתיק. ראוי לציין שסכום האגרה נגרע מקופת הנושים ולא משכר המפרק. בפועל, בתיקים גדולים אין פרופורציה בין היקף עבודת הכנ"ר לבין סכום האגרה. לפי שביט־שטריקס והירשמן, אגרה זו "מיותרת לחלוטין", ובתיקים רבים הכנ"ר עצמו מבקש מביהמ"ש להפחית אותה כדי לשפר את מצבם של הנושים הרגילים.

המסלול הנוסף לחישוב שכר טרחה הוא "שכר ניהול" לפי תקנה 7. בתיקים גדולים מפרק יכול לקבל בדרך זו שכר עצום מהקופה אפילו אם הנושים הרגילים לא קיבלו דבר. כך, בשלב הקפאת ההליכים, שבו עוד לא מחזירים חובות אלא רק מנסים להפעיל את החברה במטרה למכור אותה, בעל התפקיד מקבל שכר מתוך מחזור החברה.

שביט־שטריקס והירשמן מודים ש"קריסת חברות ותשלובות גדולות עשויה להביא לפסיקת שכר בלתי סביר".

אלא שהפתרון שהם מציעים הוא להרחיב את הסמכות של בתי המשפט להפחית שכר בלתי מידתי ובלתי סביר, והם מתנגדים לגזירת השכר מתוך הרווח התפעולי במקום מהמחזור, כמו היום. לטענתם, ברוב המקרים הפעלת החברה על ידי בעל תפקיד אינה מניבה רווח תפעולי כלל או רווח זניח, שהרי מדובר בחברה שקרסה, ולא הוגן לחשב שכר לפי רכיב זה.

ובכל זאת, אל תיגעו לנו בתקנה 8א

לפי שביט־שטריקס והירשמן, גזירת שכר מהרווח התפעולי תגרום לבעלי תפקיד להימנע מהשקעת זמן ומאמץ בחברה והם יבחרו בפירוק "קלאסי" שעיקרו מכירת נכסים וחיסול החברה. ומה עם תקנה 8א? למרות כל מה שכתבו בנייר העמדה, השניים מתנגדים לביטולה. התיקון למצב שתקנה זו גרמה, הם גורסים, יבוא מהוראות שימנעו שכר לא מידתי. למשל: הגבלת השימוש בתקנה למצב שבו הנושים הרגילים קיבלו אחוז מינימלי מהחוב כלפיהם. הבעיה היא שבתיקים רבים הנושים הרגילים מקבלים 25%–33% מהחוב, ואלא אם כן האחוז המינימלי יהיה 50% ומעלה, לא יהיה כל שינוי במצב. עוד הם מציעים לחייב את השופטים לפרט במקרים שבהם פסקו שכר לפי 8א את הנימוקים לכך, ואף להגביל את השכר כך שלא יעלה על מכפלה מסוימת משכר המימוש והניהול, ושימוש במנגנון של ועדת ביקורת. המנגנון הזה קיים לעתים בתיקים גדולים, אך המציאות מלמדת שחברי הוועדה, שהם לרוב עורכי דין ורואי חשבון בתחום, אינם נוטים להמליץ על הפחתת השכר, ואם כן, מדובר בהפחתה סמלית.