חקר ביצועים: השבוע של איריס בראל ותווי השי

אסקפיזם למרות הכל

אומרים שפיפ״א מושחתת. שהממשלה בברזיל השקיעה מיליארדי דולרים באצטדיונים חד־פעמיים במקום בחינוך הילדים. שכל המונדיאל הזה הוא רק מכונה שנועדה לנצל את העוני של העולם השלישי כדי לקדם אגו ואינטרסים של מפרסמים. אבל מחר, אחרי ארבע שנים של המתנה, אני אעלה לטיסה שתיקח אותי לטיסה אחרת שתיקח אותי לטיסה אחרת שתיקח אותי לחופיה המוזהבים של סלבדור, ברזיל. או כך לפחות אני מדמיין אותם. שחיתות או לא, הבן אדם צריך לפעמים איזה שקט. בלי ועדת גרמן, בלי קרבות על תקציב הביטחון, שסופם ידוע מראש וכופים עלינו להיות ניצבים חסרי יכולת השפעה, אפילו בלי פנסיה. רק שקט ואהבה וכדורגל. כן, כן.

שאול אמסטרדמסקי

סטארבקס למען העובדים והעסק

סטארבקס הודיעה השבוע על תוכנית שתאפשר לעובדיה להשלים תואר ראשון על חשבונה, בלימודים מקוונים באתר של אוניברסיטת אריזונה. התוכנית יכולה להתאים גם למי שכבר לומד, עלותה 30 אלף דולר לעובד, והיא לא מחייבת את הסטודנטים להמשיך לעבוד בחברה לאחר השלמת התואר. המנכ"ל הווארד שולץ הסביר שהיא נועדה "לאפשר לצעירים לממש את החלום האמריקאי, שכיום אינו בר השגה ללא תואר אקדמי. אי אפשר להתעלם מהעובדים ולהמשיך לחשוב רק על הכיס של בעלי המניות". הגישה הזאת מרעננת, התוכנית עצמה ראויה להערכה, ובאופן טבעי - קשה יותר לבקר את הרשת כשזה מה שהיא עושה. עוד הוכחה לכך שפילנתרופיה יכולה להיות גם אסטרטגיה עסקית.

תמר טוניק

עובדי סטארבקס צילום: Bruno Belcastro, flickr

סוף עונת הספוילרים

השבוע הסתיימה העונה הרביעית של "משחקי הכס". אם עוד לא ראיתם את הפרק האחרון, נגלה לכם ש... סתם, לא באמת, זה הרי אסור. הצפייה המותחת בסדרה הפופולרית הביאה לשיא את תרבות ה"בלי ספוילרים", שדורשת להימנע מפרסום פומבי של פרטי העלילה, גם אם הם פורסמו כבר מזמן בסדרת ספרי "שיר של אש ושל קרח". למעשה, המלחמה בספוילרים נדמית רוב הזמן כחלק המרכזי בתרבות הצפייה, שעולה בחשיבותו על עצם ההתמסרות לעולם הדמיוני. יותר משאנחנו רוצים לברוח לעולם אחר, אנחנו רוצים להחליט לבד מה אנחנו יודעים ומתי. גם אם מדובר בפנטזיה שפורסמה, גם אם מדובר במציאות תחת צו איסור פרסום.

דור צח

סלינגר צריך מודל חדש

בתחילת השבוע פרסמה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר תקנות שיאפשרו לבנקים להגדיל את העמלות שהם גובים מחברות הביטוח על ייעוץ פנסיוני ללקוח. המטרה המוצהרת היא לעודד את הייעוץ הפנסיוני האובייקטיבי, שמקרטע בגלל חוסר כדאיות כלכלית, על חשבון הייעוץ המוטה של סוכני הביטוח, שמקבלים עמלות, בונוסים ושאר צ'ופרים מחברות הביטוח. אלא שמודל העמלות החדש של סלינגר פשוט יגרום לחברות הביטוח לגלגל את העמלות בחזרה לציבור, באמצעות העלאת דמי הניהול, וכורך את גובה העמלות של היועצים בבנקים בגובה דמי הניהול. קישור כזה אינו הכרחי, ומיטיב רק עם המתווכים. אם כבר עושים שינוי נדרש, צריך להציע מודל עמלות חדש, כזה שמנתק בין העמלה לדמי הניהול, או אפילו יותר - כזה שבו הלקוח משלם ישירות ליועצים בעצמו, לא במנגנון עמלות־דמי ניהול חמקמק, מה שעשוי להפחית את ההטיה עוד יותר.

רחלי בינדמן

דורית סלינגר צילום: אבי אוחיון, לע"מ

30 אלף שקל לעובד בטאבו

30 אלף שקל יקבלו כל אחד מ־240 עובדי רשם המקרקעין (הטאבו) בתמורה להסכמתם להטמיע מערכת מחשב חדשה שאמורה להפוך את עבודתם ליעילה יותר. כך זה עובד בשירות הציבורי - שום רפורמה שנועדה לשפר את השירות לאזרח לא תצא לפועל בלי כמה ימי שביתה שבסופם העובדים יקבלו תוספת מכיסו של אותו אזרח. קל להתעצבן על העובדים הסחטנים, אבל צריך גם לזכור שצריך שניים לטנגו הזה. אפילו במשרד האוצר מודים שחוסר היכולת שלהם לתגמל עובדים כשבאמת מגיע להם גורם לכך שהוועדים משתמשים בכל שינוי ארגוני כדי לדרוש תוספת שלא תגיע בשום דרך אחרת. ואם האוצר לא נותן כשמגיע, הוועדים לוקחים כשיש הזדמנות, ועד שזו תגיע מעכבים רפורמות לא מתוגמלות ונאחזים בתורים הארוכים, בפקסים ובסרבול הכללי, בידיעה שיום אחד יוכלו אולי לקבל קצת כסף כדי להתקדם. עד אז, האזרח נענש בשירות ציבורי מסורבל להפליא.

מיקי פלד

שופרסל עם הציבור ולא הוועדים

ועדי העובדים הגדולים הכריזו השבוע כי הם לא מתכוונים להמשיך לקנות את תווי השי של שופרסל, משום שהרשת מתכוונת לצמצם את ההנחות שניתנות ברכישת התווים. התווים הם אמנם הכנסה בטוחה של מאות מיליוני שקלים בשנה, ומושכים לרשת לקוחות חדשים. אבל ההנחות האלה עולות לה כסף, שממנו נהנים רק שמונה־עשרה גופים גדולים. את הכסף הזה היא מעדיפה להשקיע בהורדת מחירים גורפת של מוצרים שונים שתתגלגל לכל הצרכנים, לא למיעוטם. שופרסל כבר הפנימה את כללי המשחק החדשים: זה שוק של מחירים, ועליה להילחם על כל צרכן, בכל חנות. הגיע הזמן שגם הוועדים יפנימו שהמציאות השתנתה, ושהכוח שיש לציבור גדול מהכוח שלהם.

גלית חמי

תווי קנייה

בונוס בסטימצקי

איריס בראל תקבל בונוס על תפקודה המוצלח כמנכ"לית סטימצקי ב־2013. 650 אלף שקל מענק על שהצליחה להביא את הרשת לחדלות פירעון. אם חדלות הפירעון הזאת תיגמר במכירה, בראל תצ'ופר בעוד 7 מיליון שקל. למה? כי זה מה שכתוב בחוזה שעליו חתמה עם הבעלים, קרן מרקסטון, עוד גוף כושל להפליא עם מנהלים מתוגמלים היטב. חלק מהכסף, אגב, מגיע מהפנסיות שלנו, שמושקעות במרקסטון. יותר מתמיד, הבדיחה היא על חשבוננו.

גולן פרידנפלד

איריס בראל צילום: אביגיל עוזי

רוח השוק על סף הצוק

"זה כמו שהיה ב־2007", אמרו לי השבוע חמישה אנשים שונים, בכירים מאוד בשוק ההון. הם דיברו על זרימת הכספים הלא הגיונית של הקרנות לשוק האג"ח, על הביקושים המטורפים להנפקות אג"ח של חברות זרות, על תמחור הסיכון הלוקה בחסר בשל עודף כסף בשוק, על האווירה הכללית שבה כל מי שרוצה לגייס כסף מצליח לגייס כסף. לא משנה על מה הם דיברו, הרוח היתה אחת. והיא מטרידה. כי אם זה מריח כמו 2007 ומגעגע כמו 2007, זה יכול בקלות להיגמר כמו 2008.

אתי אפללו