בלעדי לכלכליסט
כיל מנצלת את כוחה כמונופול והרגולטור שותק
מפעלי ים המלח מקבוצת כיל גובה תעריף מופרז במיוחד על אשלג - משאב טבע שניתן לה בזיכיון מהמדינה - בניגוד להנחיית רשות ההגבלים, אבל הממונה דיויד גילה לא עושה דבר כדי לעצור אותה. ואיך כל זה קשור למחירי הירקות שזינקו בשנים האחרונות
לפני כחודש נכנס לתוקף תיקון לחוק ההגבלים העסקיים, שמסמיך את הרשות להטיל קנסות מינהליים של עד 24 מיליון שקל על מונופול שיגבה מחיר מופרז מצרכנים. 17 שנה שכב התיקון הזה כאבן שאין לה הופכין, בשל ויכוחים משפטיים בלתי נגמרים סביב השאלה מהו מחיר מופרז ואיך בכלל קובעים את שיעורו. בחודש אפריל החליט הממונה על הגבלים דיויד גילה לקבוע שפער של עד 20% בין עלות הייצור לבין מחיר המכירה ייחשב כ"נמל מבטחים" עבור מונופולים, וכל תאגיד שיגבה תעריף מעל הרף יסתכן בקנסות.
- "מפעלי ים המלח ניצלו את כוחם כמונופול כדי להעלות את מחיר האשלג"
- כיל הפסידה למדינה בבוררות ותשלם יותר גם על הברום
- כיל מגיבה על החלטת הבוררות: "יהיה קשה להצדיק השקעות חדשות בישראל"
במקביל למהלך שהוביל גילה, בשנים האחרונות התנהלה בשקט בשקט, הרחק מעיני כל, בוררות עסקית בין שני תאגידי ענק - מפעלי ים המלח מקבוצת כיל וחיפה כימיקלים - שעסקה גם היא בשאלת גביית מחיר מופרז על ידי מונופול, בדיוק אותה תופעה שגילה הודיע לפני חודש שהוא מתכוון לנסות לשים לה סוף.
הסכסוך עסק בכך שמפעלי ים המלח, מונופול בתחום האשלג מתוקף היותה הזכיין הבלעדי לכרייתו מים המלח, החליטה באופן חד־צדדי להעלות את מחיר האשלג לחיפה כימיקלים, יצרנית דשנים שאחראית לרכישה של כשני שלישים מהאשלג בישראל. ולא סתם להעלות - מפעלי ים המלח הודיעה שהיא תגבה 100 דולר נוספים לכל טונה אשלג שחיפה כימיקלים תבקש לרכוש מעל כמות של 25 טונות בחודש.
הבורר בסכסוך, בעז אוקון, קבע מפורשות בפסק הבוררות שניתן בחודש ינואר אך נחשף רק בשבוע שעבר, שמפעלי ים המלח מקבוצת כיל ניצלה את כוחה כמונופול בשוק האשלג בישראל וכספקית הבלעדית שלו לחיפה כימיקלים, כדי להעלות מחירים. מעבר לכך, הוא גם קבע שהמחיר שהיא גבתה היה לכאורה מופרז, משום שאינו עומד בקריטריונים החדשים שקבע הממונה על הגבלים גילה.
כיל גובה מחיר גבוה ב־80% מהתעריף שקבע הבורר
על פי פסק הבוררות, המחיר ההוגן לטונה אשלג שהיה צריך להיגבות מחיפה כימיקלים עומד על 140 דולר לטונה. מחיר זה מבוסס על חישוב שערך פרופסור ראובן גרונאו מטעם חיפה כימיקלים, שאותו קיבל אוקון וציין שיש לו "ערך משכנע רב". עוד קיבל אוקון את קביעתו של פרופסור גרונאו כי "פונקציית הייצור של כיל לא השתנתה מאז שנת 2000" - כלומר, שעלות הייצור של האשלג נשארה דומה מאז ועד היום. לעומת זאת, על פי מקורבים לכיל, מאז המחיר שקבע גרונאו התווספו עלויות אחרות להפקת האשלג, למשל קציר המלח, שהביאו לעלייה בעלות ההפקה.
לכאורה, כל הקביעות הללו מתייחסות לדברים שקרו בעבר, אלא שעל פי מידע שהגיע ל"כלכליסט", גם לאחר פסק הבוררות ממשיכה כיל לדרוש מחירים מופרזים על האשלג שנמכר לחיפה כימיקלים. מדובר במחירים שגבוהים בעשרות אחוזים מהרף שקבעה רשות ההגבלים למחיר מופרז שנגבה על ידי מונופול. מדרישות תשלום ששלחה מפעלי ים המלח לחיפה כימיקלים בחודש אפריל עבור רכישות אשלג ברבעון הראשון של 2014, עולה שהיא מבקשת לגבות ממנה 252.96 דולר לטונה אשלג. מכאן שמפעלי ים המלח מבקשת כעת לגבות מחיר, שלכאורה הפער בינו לבין המחיר הסופי ההוגן שקבע הבורר עומד על כ־80%. וכאן מדובר במחיר סופי, ולא בעלות ייצור שמן הסתם נמוכה ממנו. כלומר, אם נשווה בין המחיר הסופי לבין עלות הייצור נקבל פער שהוא אפילו גבוה יותר.
הבורר אוקון התייחס בפסק הבוררות שלו למקרה כזה בדיוק - לשאלה מה יקרה אם מפעלי ים המלח תדרוש עכשיו מחיפה כימיקלים מחיר גבוה ב־20% מעלות הייצור. הוא קבע שבמקרה כזה המחיר ייקבע לפי הדו"ח לבדיקת רווחיות חברות הנמצאות בפיקוח מחירים (דו"ח סוארי), כלומר - מחיר המוצר אילו היה תחת פיקוח.
כעת, לאור דרישת התשלום שהוציאה כיל ללקוחותיה, עבר הנושא לבדיקת גורם חיצוני מוסכם, רו"ח דני ועקנין, שיבחן מה עלות ייצור האשלג המדויקת של מפעלי ים המלח. ועדיין צריך לזכור - כל עלות שהוא יגיע אליה תהיה ככל הנראה נמוכה מהמחיר ההוגן שקבע פרופ' גרונאו - 140 דולר לטונה.
למחיר האשלג השפעה ישירה על יוקר המחיה
הסכסוך הזה הוא הרבה יותר משני תאגידים שמתקוטטים. למחיר האשלג שגובה מפעלי ים המלח מלקוחותיה בישראל יש השלכה ישירה על יוקר המחיה. האשלג מהווה 40%-50% מחומר הגלם בייצור דשן אשלגני שמשמש חקלאים בגידול פירות וירקות. עלות דשן זה מהווה כמחצית מהעלות לחקלאי בחלק מהגידולים, בעיקר עגבניות חממה ומלפפוני חממה, ומחירו יצא מפיקוח בשנת 2007.
בעקבות פסק הבוררות, המחירים שדורשת כעת מפעלי ים המלח על האשלג שמכרה לחיפה כימיקלים גם לפני 2014 מצביעים על פערים גבוהים מאוד בין המחיר ההוגן לבין המחיר בפועל. כך למשל, עבור שנת 2013 היא מבקשת לגבות מחיר לטונה אשלג שנע בין 305.39 דולר לטונה ל־344.98 דולר לטונה. בשנת 2012 יש רבעונים שעליהם היא מבקשת מחיר של 407.47 דולר לטונה.
מועצת הצמחים פנתה לרשות ההגבלים כבר לפני שנתיים
סוגיית מחירי האשלג עמדה בעבר בלב תלונה שהגישו חקלאים לרשות ההגבלים העסקיים. לפני כשנתיים פנתה מועצה הצמחים - הגוף שמאגד את מגדלי הפירות והירקות - לרשות, ודרשה לבדוק מה עומד מאחורי עליית מחיר האשלג ללקוחות.
"משנת 2006", היא התלוננה, "חלה עלייה חדה של מאות אחוזים במחיר שגובה כיל עבור אשלג מתוצרתה. עלייה זו אינה נעוצה בגידול בעלויות ההפקה והמכירה של האשלג, בהשקעה בתשתיות או בעודף ביקוש ומחסור באשלג זמין".
המועצה עמדה בתלונה על הקשר שיש לטענתה בין מצב זה לבין עליית מחירי המזון. "הותרת המחיר המנופח שגובה מפעלי ים המלח מהסקטור החקלאי מביאה לניפוח מלאכותי של העלויות המשתנות של חקלאי ישראל, ומעלה באופן ישיר את מחירי הפירות והירקות. אין חולק על כך שהעלאת מחירי האשלג במאות אחוזים בשנים האחרונות הביאה להעלאת מחירי המזון בישראל ולפגיעה בחקלאים ובצרכנים הישראלים, וכן תרמה לעלייה ניכרת של עשרות אחוזים בהוצאות רכיב המזון בשנים האחרונות", נכתב בתלונה.
בדיקה מדגמית באתר מועצת הצמחים מגלה שמחיריהם של ירקות הגדלים בחממה, שזקוקים ליותר דשן מאשר גידולי שדה ומטעים, עלו בחדות מאז 2007. לדוגמה, מחיר עגבניות החממה זינק מ־2007 ב־90%. עם זאת, חשוב לזכור שלא ניתן לייחס את העלייה רק למחיר הדשנים, אלא גם להתייקרות המים, עלות העבודה, הוצאות השיווק, השינוע וכו'.
גילה עצמו, אגב, מנוע על פי הסכם ניגוד העניינים שלו לטפל בנושא זה. זאת משום שבעבר, טרם נכנס לתפקידו כממונה על ההגבלים, הוא נתן חוות דעת בתשלום לחיפה כימיקלים - היריבה העסקית של כיל. מי שהופך לממונה בפועל במצב זה הוא סגן הממונה והכלכלן הראשי של הרשות, אסף אילת. כמו כן, גם ליועץ המשפטי של הרשות, אורי שוורץ, יש סמכות להורות על בדיקה.
מכיל נמסר בתגובה: "כיל תמלא באופן מלא אחר קביעת הבורר, לרבות כל הנוגע למימוש נוסחת המחיר שקבע הבורר, והיא מקווה שכך תנהג גם חיפה כימיקלים. הנתונים המופיעים בכתבה מטעים ואינם נכונים, בפרט ביחס לעלות הפקת האשלג וביחס לפסיקת הבורר, ולכן לא נתייחס אליהם".
מחברת חיפה כימיקלים סירבו להתייחס לדברים.