פרשנות
צו איסור הפרסום פוגע בבעלי המניות
פורמלית, טובת החברה היא טובת המשקיעים, אבל במציאות יש בעיה כשמשקיע אחד יודע על החקירה ומוכר את מניותיו בעוד משקיע אחר סופג את הירידות בערך המניה בהפתעה
החלטת בית משפט השלום בראשון לציון לאסור את פרסום שמה ופרטיה של החברה נשוא החקירה שנחשפה אתמול הביאה לתוצאה הגרועה ביותר האפשרית: הפרסום נאסר ללא הפסקת המסחר, כאשר השטח מלא סיגנלים שידועים לחלק מהשחקנים בלבד.
מצב כזה גורם נזק למשקיעים, ויש לקוות שהשופטים יפיקו ממנו לקח בבואם לאסור פרסום בעתיד בנסיבות דומות.
ישנם מצבים שבהם המשפט מתייחס לתאגיד כמו לאדם. לשניהם יכול להיגרם נזק ושניהם יכולים לסבול מלשון הרע. לכן גם השיקולים לאיסור הפרסום דומים בשני המקרים - השופט אמור לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין פגיעה בחקירה, בשם הטוב של החשודים וכיו"ב.
אילוסטרציה צילום: shutterstock כמובן, ככל שנערמות ראיות והחקירה מתקדמת לכיוון כתב אישום, פוחתת ההצדקה לאיסור. אך בעידן האינטרנט שמשנה את כללי המשחק, איסור הפרסום ממילא אינו יעיל אחרי יום־יומיים, ויש שיגידו אחרי דקה או שתיים כשכל הפרטים מתפשטים ברשת.
כשמדובר בחברה, האם טובת החברה חופפת בהכרח את טובת המשקיעים כאשר נשקל איסור הפרסום? פורמלית, טובת החברה היא טובת המשקיעים, אבל במציאות תיתכן אפשרות שחלק מהמשקיעים ייפגעו יותר מהאחרים.
כך למשל, יש הבדל בין משקיע שהמניה שלו צנחה ב־25% אל מול משקיע אחר שיצא בזמן כי ידע על החקירה, או כאשר אחד שיודע מוכר לאחד שאינו יודע את המניה במחיר נמוך ב־5% ממחיר השוק, כאשר למחרת היא צונחת בעוד 15%.
אין סיכוי ש"מידע פנים" מסוג זה לא יזלוג ואין סיכוי שקוראי עיתונים לא מבינים במי מדובר כאשר חברה ציבורית זניחה יחסית נסחרת לפתע במחזורי ענק בלתי צפויים.
מצב משפטי זה מזמן סתירה בין שתי הוראות מחייבות - צו איסור הפרסום מול חובת הדיווח המיידי על האירוע החריג. צו האיסור גובר, אבל במקרה הנוכחי הוא לא אפקטיבי. הפתרון הנכון הוא לדווח על חקירה, להשמיט את הפרטים שעלולים לשבש אותה ולאפשר לכל השחקנים לנהוג כראות עיניהם מתוך עמדה שווה פחות או יותר.
אפשרות נוספת היא שהבורסה או רשות ני"ע ישתמשו בסמכותם כדי להפסיק מסחר במניה. במקרה כזה, קשה יהיה להסתיר את הסיבה אבל לפחות יהיה שוויון כלשהו בין הנפגעים והניזוקים.
