למה שמיכת הפיקה עושה ממני ופל?
אשמח להבין מדוע לשמיכת פיקה יש צורה של ריבועים בשתי וערב, ומדוע כשמתעוררים הריבועים הללו מופיעים על הפנים לזמן רב. דן
סיפורנו מתחיל במאה הי"ח, בעיר מרסיי שבחבל פרובאנס ("דרום צרפת" בפי העם), בטכניקת ייצור בד שנקראה "פיקוּר דה מרסיי" או "פיקֶה מרסֵילֵיי". חייטי מרסיי החרוצים הבחינו שכשתופרים שני בדים זה על גבי זה ליצירת בד דו־שכבתי, התפרים תוחמים תעלות צרות בין הבדים, והם הזדרזו להשחיל בהן חוטים עבים שיצרו דוגמה תלת־ממדית. זה מגניב מאוד, אבל זה עדיין לא הפיקה של ימינו.
רק בסוף המאה הי"ח, בלנקשייר, גילו החייטים האנגלים - הקצת פחות חרוצים - שאפשר לקבל מרקם דומה בעזרת מכונה שתופרת מלכתחילה את שני הבדים יחד בחוט עבה יותר. לבד החדש הזה, חיקוי של ה"פיקה מרסיליי" היוקרתי, קראו בשם המתבקש... "מרסֵלָה". וזה, למרות השם, כבר לגמרי הפיקה המודרני (שנקרא "מרסלה" בפי האנגלים עד עצם היום הזה). הריבועים הם פשוט הרווחים בין השתי והערב של החוט העבה.
שמיכות פיקה צילום: ישראל כהן
כשהאנגלים גילו שחוטי הכותנה העבים של הבד החדש מסוגלים לספוג כמות גדולה במיוחד של תמיסת עמילן, שהופכת את הבד לנוקשה, חלק ומבהיק (ואף עוזרת להגן עליו מפני שומן ולכלוך, שנדבקים לעמילן ונשטפים יחד איתו במים), הם מיהרו לאמץ אותו עבור קוד הלבוש הרשמי שלהם.
אתה מכיר ודאי את קוד הלבוש הקרוי "עניבה שחורה", המאופיין בחליפת הטוקסידו, אבל יש אירועים שעבורם אפילו זה לא מספיק. ואז לובשים חליפת "עניבה לבנה", שכוללת את הפראק המפורסם עם זוג הכנפיים מאחור (לפני שתשאל: הכנפיים הם מה שנשאר אחרי שגוזרים את החלק הקדמי של המעיל כדי להקל במלאכת הרכיבה) ואת חולצת המרסלה וצווארון המרסלה המעומלנים. אחרי מלחמת העולם הראשונה העניבה הלבנה יצאה מהאופנה, ואנחנו נשארנו עם שמיכות פיקה. הפסד של לנקשייר, רווח שלנו.
והריבועים לא מופיעים על הפנים כשמתעוררים, אלא ברגע שמניחים את הראש על השמיכה. זו מכניקה פשוטה. השאלה האמיתית היא איך הם נעלמים: איך העור מצליח לחזור למקום אפילו אחרי לחץ מתמשך שגורם נזק לתאים, משבש את זרימת הדם אליהם ומעוות את הרשת המופלאה שמחזיקה אותם. התשובה נמצאת, כמובן, בחומרים שמרכיבים את העור, ובפרט בחלבון בשם "אֱלַסטין".
לפני כמה שנים מדענים פענחו את המבנה שלו, וגילו לתדהמתם שאנו זרועים באינספור קפיצים זעירים שמחזיקים את הרקמות שלנו במקום. לפחות בעשורים הראשונים של חיינו.
