למה יש יותר אדים ככל שהחום יורד?

ליעד היקר,

בעקבות שאלתך ערכתי ניסויים במטבח ואני יכול לאשר: הענן שבוקע מהסיר נהיה יותר סמיך כשמנמיכים או אפילו מכבים את האש. וכשמדליקים אותה בחזרה הענן מיד מתדלדל ונסוג, כבמעשה קסמים. אבל זה לא אומר שיש פחות אדים. אם נשתמש בדרך קצת יותר אמינה למדוד את כמות האדים ונניח קומקום שורק מעל אותן כיריים עצמן, נגלה שהשריקה נחלשת כשמצמצמים את האש ומתגברת כשמגבירים אותה. כצפוי.

הסתירה לכאורה - יותר אדים אבל פחות ענן - נפתרת ברגע שמסלקים מן הדרך שגיאה רווחת: הענן המיתמר מעל הסיר הוא בכלל לא אדים. לא מן הבחינה המדעית. יש אדים מעל לסיר, אך אתה לא יכול לראות אותם, כי כשמים מתאדים הם הופכים לגז שקוף, ממש כמו אוויר. למעשה, אדי המים הבלתי נראים הם אחד המרכיבים העיקריים בתערובת הגזים הקרויה בפינו "אוויר"; באזורים חמים ולחים הם יכולים להוות עד 5% מנפחה (מקום שלישי אחרי חנקן וחמצן), ואז אנחנו מתלוננים שיש לחות גבוהה. אבל אנחנו לא רואים אותה.

אדים. יותר ככל שמתקרר

אז מה מיתמר מעל לסיר? מדענים קוראים לזה "מים". המון טיפות זערוריות של מים נוזליים למהדרין. אם תביט בעננה הזו מקרוב ובתאורה טובה, תוכל לראות את הטיפות מרחפות באוויר. למה הן מרחפות? כי הן קלות, וזרמי האוויר מצליחים לגבור על כוח הכבידה ולהסיע אותן ממקום למקום. ומאיפה הטיפות הגיעו? מהאדים, כמובן. לאדי המים השקופים יש נטייה טבעית להתאגד יחד, לשנות מצב צבירה ולהתעבות לטיפות נוזליות.

וכאן נכנסת השפעה ברורה אחת של גודל הלהבה. ככל שהלהבה גדולה יותר כך היא מחממת יותר את האוויר ויוצרת בו זרמים ומערבולות. המערבולות האלה מערבבות אוויר יבש מהסביבה לתוך האוויר הלח שמעל לסיר ומפזרות את האדים בכל החדר. וככל שהאדים מעל לסיר דלילים יותר, כך מתדלדלת גם ההתעבות.

ההשפעה השנייה של הלהבה אפילו יותר ברורה. היא מחממת. כשמחממים נוזלים הם הופכים לגז, אבל הענן שאתה רואה עשוי בדיוק מהדבר ההפוך, מגז שהפך בחזרה לנוזל. זו התעבות, שהיא בדיוק ההפך מהתאדות. ולגמרי לא מפתיע שההתעבות הזו פוחתת ככל שהחום עולה. הרי החום מעודד אידוי, והקור מעודד התעבות. לכן אתה רואה עננים דומים כשאתה נושף אוויר חם ולח ביום חורף צונן, או כשאתה פותח את המקפיא הקר ביום קיץ מהביל. וגם גבוה בשמים, איפה שקר באמת והאדים שבאוויר הופכים לעננים.