הרשת יורשת את הוליווד?

תרגום שמו של הסרט, "מנותקים", מרמז על מצבם של הגיבורים. השם באנגלית, "Disconnect", שראוי היה לתרגום "נתק" (שם העצם ומילת הציווי), עושה זאת באופן ישיר אף יותר ומעביר היטב את המציאות המדאיגה שמציירות העלילות המשתרגות והקצביות של הסרט; מציאות שבה המחשב והרשת יוצרים אצלנו מצוקות חדשות ומערערים את המשענות הישנות שלנו.

המעמד של סרטים העוסקים באינטרנט מיוחד ורגיש. הם כמו אח גדול המגיב להצטרפות תינוק צעיר למשפחה, אך גם כמו עסק מבוסס שמתמודד עם הופעת מתחרה צעיר, מבריק ופופולרי. מחד גיסא, הקולנוע נדרש להצדיק את המוניטין שלו, לשקף את בכורתו באצילות, להתלהב ולבקר ביושרה אמנותית. מאידך גיסא, ההתלהבות מהאינטרנט היא אחד האתגרים של תעשיית הקולנוע.

מנותקים. דרמה על החיבור והניתוק האנושי בעידן הדיגיטלי

הקולנוע קיבל את האינטרנט בשנותיו הראשונות בסבר פנים יפות יחסית. סרטים מוקדמים מאוד, כמו "משחקי מלחמה" עם מת'יו ברודריק או "יש לך הודעה" עם טום הנקס ומג ראיין, ואפילו כמה מאוחרים יותר, כמו "הרשת החברתית" על מארק צוקרברג - הסתכלו על המדיום החדש ברכות, לפעמים אפילו בהערצה.

ואולם, ככל שהזמן חלף הופיעו יותר ויותר סדקים באחווה המשפחתית, וסרטים החלו לבחון ברצינות גם היבטים מטרידים במדיום החדש. סרטים דוקומנטריים חדשים יותר עוסקים בהאקרים ובפעילות פלילית ברשת השחורה (Dark Net) - מערכת של דפדפנים מיוחדים, תוכנות הצפנה ואתרים נסתרים שבהם מתנהלת תקשורת אנונימית ומאובטחת. סרטים חדשים על אתר ההדלפות ויקיליקס מבקרים אותו ואת יוצרו ג'וליאן אסאנג'. הסרט "Catfish" מ־2010, שזכה בפרסים בפסטיבל סאנדנס ובפסטיבלים אחרים, נתן במה לשאלת האנונימיות, ההונאה וגם ההונאה העצמית ברשת, שמאפשרת (או לא מאפשרת) רומנטיקה מרחוק. הסרט הקצר והנפלא "Online Now", שאפשר לצפות בו בין השאר ביוטיוב, מכוון את עדשת המצלמה ואת חצי הביקורת ישירות לתופעת הנוכחות התמידית והפולשנית של מקלדות ומסכים קטנים בכל חדר פרטי, חלל ציבורי ורגע בחיים.

הקולנוע והאינטרנט אינם נטולי פניות. כל אחד מהם לוקה בניגוד עניינים כשהוא מתייחס לזולתו. כל אחד מהם, לכאורה, מתייחס אחרת אלינו, אל קהלו. את הקולנוע, וגם את הטלוויזיה, חווים בהסבה לאחור. יושבים זמן מה, חשים מעורבות וריגוש, אבל לא באמת משתתפים. לעומת זאת, מול המסכים הקטנים רוכנים לפנים. כל חוויה נפרדת היא בת דקות, לעתים שניות, לפני שמחליפים אותה. וכל העת חשים מעורבים; מוסרים ויוצרים, ולא רק מקבלים וצורכים. פער הדורות מורגש במהות של שתי התרבויות.

ואנחנו, שמאמצים את התרבות הצעירה בחיבוק שהיא אכן ראויה לו, צריכים אולי גם לעצור לרגע ולהרהר בעוד נקודת דמיון בינה לבין הקולנוע. הקולנוע לא רק שיקף את החיים, אלא גם עיצב ושינה אותם, ולא תמיד באופן שאנחנו גאים בו. האם כעת האינטרנט הוא רק כלי שרת ומראה או שזו ההוליווד החדשה שלנו?