בריחת המוחות האמיתית - מהפריפריה למרכז

כשמדברים על בריחת מוחות, לרב מתכוונים למדענים ישראלים העוזבים לחו"ל, אולם יש סוגייה חשובה מזו: בריחת המוחות מהפריפריה למרכז. מדברים הרבה בחינוך על המושג אינטגרציה - מיזוג בין תלמידים בני קבוצות חברתיות שונות, אבל הוא יתקיים רק כשבאמת יחלו להשקיע בפריפריה, בעיקר על ידי מאמצים למשיכת מוחות לפריפריה מחד, ומניעת בריחה של מוחות אקדמיים למרכז מאידך. 

החשיבות של הבאת מוחות מכל התחומים הינה בכך, שהדבר מעודד למוטיבציה בפריפריה, אף יותר מכל השקעה כלכלית, דבר שיוביל בהכרח לחיזוק האינטגרציה בפועל. במשרד לפיתוח הנגב מדברים על פיתוח תעשייתי, אבל מה שחשוב לא פחות הוא פיתוח דור העתיד- באמצעות פיתוח החינוך שיהווה את התשתית לאיוש המפעלים בעתיד בחומר אנושי אקדמי גבוה ובשדרות הניהול ולא רק כפועלי פס ייצור, דבר שמעצים עוד יותר את תחושות הקיפוח.

תלמידים בבית ספר (אילוסטרציה). לתת לכל ילד מחשב זה לא הפתרון צילום: אלכס קולומויסקי

כך לדוגמה, מוסדות להשכלה גבוהה הממוקמים בלב הפריפריה מהווים דוגמא לאינטגרציה בעצם היותם גורם משיכה לכוחות מקצועיים בעשיה, בהוראה ובמחקר. לאותם מוסדות ישנו פוטנציאל להוות מרכז לעידוד וזירוז המוטיבציה בפריפריה בדרום ולתרום לסגירת הפערים.

לשם כך יש להקים ועדת היגוי ברמה הלאומית שתורכב מהמוחות הטובים ביותר ותכלול אנשי עסקים, פוליטיקאים, יזמים ואנשי אקדמיה. הם יעזרו בבניית מודל שיספק דרכים להבאת ולהשארת המוחות בדרום ומניעת זליגה מתמשכת של אנשים מוכשרים ומקצועיים. האינטגרציה תתקיים בשני מישורים- האחד על ידי השקעה כלכלית, והשני על ידי העלאת הרמה הפדגוגית, כאשר אנשים שלמדו והתחנכו בדרום והתקדמו באקדמיה יחזרו לפריפריה ויקבלו עדיפות ברורה בכל הנוגע לקבלה לתקני הוראה במכללות, באוניברסיטאות, בשדרות הניהול, במפעלים, בערים,

במועצות המקומיות והחשוב ביותר - בבתי הספר.

ברגע שהאינטגרציה תתקיים בשדרות הניהוליות ובדרגות הגבוהות, ברור שהדבר יחלחל גם לילדים ולבני הנוער - כי מה גורם להשראה גדולה יותר ממרצה שהגיע בדיוק מאותה שכונת מצוקה או ממעברה שבה נולד. רבים מדגישים כי כל הגישה של "סגירת פערים" פגומה מיסודה, משום שנקודת המוצא של ילד מרמת השרון רחוקה בתכלית מנקודת המוצא של ילד שגדל בשכונת מצוקה בפריפריה. יש בכך ממש, אך העובדה היא שכיום גם לאותו ילד משכונת מצוקה ישנה אפשרות ללכת לבית הספר כבר מכיתה א'. אם כן, כדי להמשיך ולקדם את הפריפריה בתחום החינוך, נדרשת לצד ההשקעה הכספית גם השקעה אנושית.

חשוב שבבתי הספר בפריפריה יהיו קיימות תכניות חומש מוסדרות להגברת המוטיבציה, תכניות שיבואו לידי ביטוי בסדנאות הורים לחיזוק המוטיבציה של הילדים, בשיעורי תגבור רבים, במרכזי מידע ובהרצאות העשרה של אנשי אקדמיה ועסקים מאזור הדרום, בעידוד חוקרים ובתוכניות הוראה מיוחדות. לתת לכל ילד מחשב זהו פתרון נחמד אך הוא רחוק מלהיות שלם, כי אם לא יהיו תכניות ממוחשבות להעצמה ואם לא יהיו לכך מורים מלווים טובים לא יהיה לדברים החומריים הללו ערך אמיתי.

אם רוצים שמדינת ישראל תוביל לשוויון אמיתי, צריך לפעול לשוויון ולהפסיק לדבר על שוויון באמצעות מספרים וטבלאות. יחד עם זאת, ראוי להסתכל גם על הצד השני של המטבע, שהוא הפריפריה עצמה. אוכלוסייה זו צריכה להפנים שהכסף חשוב אך הוא אינו חזות הכל. לפיכך, חייבת אוכלוסיית הפריפריה גם היא לעשות חשבון נפש על מנת להסיר את "פחד" התחרות, ולשאוף להתקדמות ולהישגים שאליהם מגיעה האוכלוסייה במרכז.

הכותב הוא הרקטור של מכללת חמדת הדרום האקדמית הדתית לחינוך בשדות נגב