כמה סרטים סטיב ג'ובס יכול למלא?

בשבוע הבא יעלה בקולנוע הסרט הביוגרפי על סטיב ג'ובס. הסרט נקרא בפשטות "Jobs", לאחר שהניסיון המוקדם להתחכם ולקרוא לו "iJobs" נדחה על ידי קבוצות מיקוד והקהל. ג'ובס האיש לא זקוק להתחכמות קופירייטרית כדי לעורר עניין. דמויות דרמטיות ואפיות כמותו מופיעות, במקרה הטוב, פעם בדור. קליאופטרה, בטהובן, רמברנדט, ניקסון - כולם סיפקו חיים שמילאו דפים של כמה וכמה ביוגרפיות ודקות רבות של "ביוֹפִּיקְס", סרטי קולנוע שמבוססים על חייהם.

סטיב ג'ובס יצר בחייו הקצרים דרמות שמספיקות לכמה סרטים, והוא כבר זכה לכמה ספרי ביוגרפיה. הסרט הזה אינו הראשון שעוסק בג'ובס ולא האחרון. סרט מתחרה, מבוסס על הביוגרפיה רבת־המכר של וולטר אייזקסון, מופק בימים אלה לפי תסריט של אהרון סורקין, מי שכתב בין השאר תסריט הסרט "הרשת החברתית".

הופרדו בלידתם: סטיב ג'ובס (משמאל) ואשטון קוצ'ר המגלם אותו בסרט "ג'ובס"

ג'ובס היה אדם בעייתי. כשהיה תינוק הוריו מסרו אותו לאימוץ. כמתבגר הוא לא הסתדר במסגרות שונות, והוריו המאמצים חסכו מפיהם כדי לשלוח אותו למכללה יוקרתית, שגם ממנה נשר. ג'ובס סיפר בעבר שההתנסות שלו עם סמים סייעה לעצב את עולמו, כמו גם חברותו בכתות שונות.

אבל היה גם צד אחר לקסם של המורד. בכמעט כל פיתול בחייו ג'ובס פגע, בגד והשאיר פצועים בשטח. הוא התנכר לבתו הבכורה וגירש את אמה מעל פניו. הוא נישל מהתהילה, וכנראה גם מנכסים פיזיים, את שותפו סטיב ווזניאק. הוא נודע ביחס דורסני ומשפיל כלפי עובדיו ולא בחל בתכסיסים הגונים יותר ופחות מול יריבים עסקיים, כמו גם מול שותפים. גם תהליך גסיסתו הארוכה, הקשה והמתוקשרת הוסיפו לעניין הציבורי. אבל מאידך גיסא, הכריזמה שלו היתה יוצאת דופן ונדירה. כמו אצל "יורשו" מארק צוקרברג, גם טעמו בלבוש הפך למושא לחיקוי.

כל הניגודים האלה יצרו דמות היסטורית מרתקת ומעוררת מחשבה. המשחק המצוין של אשטון קוצ'ר בסרט החדש, שמבטא את הערבוב המרתק של כריזמה אדירה ואופי מזופת, הוא אחת מנקודות האור של הסרט - שגם לא נעדר חולשות.

לא הייתי משיא לג'ובס את בתי, אבל כאחד מאבות העידן הדיגיטלי יש לו הרבה זכויות, ממעורבות בהמצאת המחשבים האישיים המסחריים הראשונים, דרך החידוש שבעכבר ועד ניבוי סוף תקופת המחשב האישי והחלפתו באמצעים אחרים, ובבריאת ראשוני האמצעים האלה - האייפון והאייפד. ועוד לא הזכרנו את תרומתו לסחר המקוון באמצעות החנות אייטיונז, שהיתה ההוכחה הראשונה שאנשים מוכנים לשלם על רכישת שירים וסרטים באינטרנט, או את אולפני פיקסאר שהקים.

ג'ובס מת לפני שנתיים כאחד מ־50 האנשים העשירים ביותר בארצות הברית, אחרי שהוביל את אפל מחברה על סף פשיטת רגל למעמד החברה הציבורית בעלת השווי הגדול בעולם. פיתולי חייו, אישיותו המורכבת והחותם שהשאיר על חיינו ימשיכו לפרנס תסריטאים. לא מפתיע שהסרט הזה נאלץ להסתפק בהיסטוריה של ג'ובס מהמאה הקודמת. האייפון והאייפד לא מוזכרים בו, וגם האייפוד מופיע רק לשניות ספורות. אבל יש בו גודש עצום של סיפורים ותובנות, ובעיקר ישנה התחושה שיהיו עוד כמה וכמה סרטים על סטיב ג'ובס עוד לפני שיהיו סרטים חדשים על ביל גייטס, אף שהאחרון עשיר יותר ומאריך ימים יותר. יש אנשים שסיפור חייהם נוצר כדי לעורר השראה. ואנחנו, הקהל, נמשיך לנסות ללמוד לקחים מהביוגרפיה הזאת.