בדיקת כלכליסט
מתי קיבלתם פקס מהכנסת בארבע השנים האחרונות?
רגע לפני הבחירות, בדיקת כלכליסט חושפת איך הח"כים מנצלים עד תום כל שקל מתקציבם תחת אותו סעיף נעלם שקרוי "קשר עם הציבור", גם אם מדובר בקניות בדיוטי פרי או ברכישה של מיני־בר
מדי שנה מפורסמת בכלי התקשורת השונים, וגם ב"כלכליסט", סקירת ההוצאות של חברי הכנסת בשנה החולפת. בכל בדיקה שנתית שכזו מבוקרים שיאני הבזבוז ואילו השמרנים והחסכנים שבין הח"כים מצוינים לטובה. אלא שמדובר בניתוחים שטחיים מדי שלא מראים את התמונה הרחבה. כעת, בדיקה שערך "כלכליסט" סיכמה לראשונה את כלל הוצאות הח"כים מתקציב "קשר עם הציבור" בקדנציה האחרונה, ומאפשרת נקודת מבט רחבה יותר על הח"כים שהיטיבו לנצל את התקציב עד השקל האחרון.
מתחשבנים על ההחזרים
ב־2001 החליטה הכנסת, בהתאם להמלצות ועדה ציבורית, להעניק לח"כים תקציב מסגרת שנועד ל"שמירה על הקשר עם הציבור ולשם מילוי תפקידו כנבחר ציבור". על פי החוק לח"כ מותר להוציא בשנה 49 אלף שקל, או 68 אלף שקל אם הוא שוכר לשכה פרלמנטרית מחוץ למשכן. החוק מפרט אילו הוצאות מזכות ח"כ בהחזרים - החל ברכישת כספת וכלה בהצטיידות בחבילת כבלים.
הנוהל המפורט גורם לכך שהיחסים בין הח"כים לחשבות הכנסת סביב ההחזרים דומים להתנהלות של הורים המעניקים דמי כיס לילדיהם. ההתכתבות דקדקנית ומתחשבנת - נבחרי הציבור ממתינים שיצטבר בכיסם צרור חשבוניות, שאותו הם מגישים לחשב חיים אבידור כמה פעמים לאורך השנה. עבור רכישות ביותר מ־2,200 שקל הח"כים מחויבים לקבל אישור מראש. כאשר ישנה הוצאה חריגה מתחיל דיון סביב הסוגיה ובקשה להצעות מחיר.
אף שהרשימה מפרטת את המוצרים המאושרים לרכישה (טלוויזיה עד 26 אינץ', די.וי.די עד 1,000 שקל, איסור לשופינג בחו"ל אך היתר בדיוטי פרי, ופסילה מובהקת של קניית מקרנים ו־MP3), חלק מהח"כים מנצלים את זמנם בפרלמנט בניסיון למצוא פרצות ברשימה או לשנותה. ח"כ שי חרמש מקדימה התכתב ארוכות בשנה שעברה עם חשבות הכנסת בבקשה לכלול כריכוני בריאות בתקציב במקום פרוסת עוגה. "באכילת עוגה יש משום נטל קלוריות עודף והעלות דומה",כתב חרמש, "האמנם כרתנו ברית עם הקונדיטורים ולא עם האופים?". קבלות של כריכים לא יקרים שהגיש חרמש - אושרו.
הבדיקה שערך כעת "כלכליסט", לאורך שלוש שנים (2009–2011, נתוני 2012 לא פורסמו), מציגה כאמור נקודת מבט רחבה יותר על התנהלותם של הח"כים. יש לציין כי לח"כים מותר לגרור חלק מהכספים הלא מנוצלים, בגובה 12 אלף שקל בשנה, לשנה הבאה, וכך בדיקה של הוצאות שנתיות יכולה להטעות. מעבר לכך, צריך גם להביא בחשבון כי "ח"כ חדש" צריך להוציא לא מעט כסף לצורך התחלת עבודתו במשכן.
הנתונים שלפניכם מראים באופן ברור יותר מי הם הח"כים הבזבזניים מכולם ובאיזו מפלגה ממוצע ההוצאות לח"כים הוא הגבוה ביותר; ובעיקר מלמדים מדוע, שבועיים לפני הבחירות, שבהן שליש מחברי הכנסת צפויים להתחלף, רבים מהח"כים עסוקים בסוגיות אחרות לחלוטין כמו אם לרכוש מהכנסת את המוצרים שהם קנו במהלך הכהונה מתקציב "קשר עם הציבור". כמו שמספרת ל"כלכליסט" ח"כית ותיקה שעלולה למצוא את עצמה מחוץ למשכן לאחר הבחירות: "קניתי לפני כמה שנים מיני־בר ללשכה הפרלמנטרית, בדקתי את ההסכם עם הכנסת וגיליתי שלאחר חישובי הפחת ערכו עומד היום על 40 שקל. אני חייבת להחליט עד סוף החודש אם לשלם לכנסת את הסכום הזה כדי שאוכל לקחת אותו הביתה".
חבילת ציוד לח"כים החדשים
לפי הבדיקה של "כלכליסט", יו"ר סיעת ישראל ביתנו ח"כ רוברט אילטוב הוא שיאן הוצאות "קשר עם הציבור" של הכנסת ה־18, עם הוצאות של 222,251 שקל לאורך השנים 2009–2011. אחרי אילטוב ניצבים ליה שמטוב מישראל ביתנו, עם 216 אלף שקל, ויואל חסון מקדימה, עם 205 אלף שקל.
עוד מצאה הבדיקה כי בסיעות בל"ד ורע"מ־תע"ל ממוצע הוצאות הח"כים הוא הגבוה ביותר, ובבל"ד למשל עומד על 175,232 שקל. חברי הכנסת החסכנים יותר משובצים ביהדות התורה (127 אלף שקל בממוצע) ובליכוד (119 אלף שקל).
שני נתונים נוספים ולא טריוויאליים עולים מהרשימה. ראשית, מבין 20 הבזבזנים הגדולים ביותר נמצאים 14 ח"כים חדשים יחסית, שהושבעו לכנסת לאחר 2006. משיחות עם ח"כים עולה כי הסיבה לכך היא הצורך בציוד חדש לאחר השבעתם, כגון פקס ולפטופ. "הכנסת לא מספקת דבר למעט משרד, טלפון ומחשב. כשנבחרתי ביקשתי מהכנסת ריהוט מיד שנייה ששכב זנוח במחסן, אך ההנהלה סירבה", משחזר אחד השיאנים, ח"כ חסון. "רק אחרי שפניתי ליו"ר הכנסת ולתקשורת הסכימו להעביר ללשכתי שולחן וכיסא, שלאחר חישובי פחת ערכם היה 0". "בכלל", מלין חסון, "כשראש מחלקת שכר בכנסת צריך נייר צילום הוא מזמין אותו ממחלקת הלוגיסטיקה. כשאני מזמין מהכנסת כרטיסי ביקור או טושים — זה יורד מהדף לבוחר. אין לח"כ תקציב להתנהלות היומיומית זולת התקציב, מה גם שלעתים ההדפסות בכנסת יקרות הרבה יותר".
חסון מסביר כי הוצאתו גדולה גם מפני שהוא מחזיק לשכה בת"א ש"יותר דומה לכוך", ומצהיר כי יפעל בכנסת הקרובה לקידום שכירת משרדים דרך דיור ממשלתי. "למה לשכור מגורם פרטי כשיש אלפי משרדים למדינה שלא בשימוש".
ח"כ חנין זועבי. בל"ד - הסיעה הכי בזבזנית צילום: ערן יופי כהן
ו־32 אלף שקל על אינטרנט ב־2010?
"הייתי יו"ר ועדת הביקורת והפכתי לסוג של כתובת ולכן היה חשוב לי לאפשר גישה ישירה אליי. הקמנו אתר מושקע והייתי הח"כ הראשון עם אפליקציה באייפון. אצלי לא תמצא מכונת קפה - הכל באמת קשור לקשר עם הציבור".
מלשכתו של אילטוב נמסר: "השתמש בתקציב הקשר עם הבוחר שהועמד לרשותו מתוקף היותו נבחר ציבור ללא כל חריגה ובכפוף לאישור חשבות הכנסת. כך נהג בשתי הקדנציות בהן כיהן וכך ינהג גם בכנסת ה-19".
איך נתניהו רק במקום ה־115
הנתון השני שעולה מהבדיקה מלמד כי שרים נעדרים מ־70 המקומות הראשונים. שני השרים המשובצים בראש רשימת הבזבזנים בקרב חברי הממשלה הם ראשי מטה הבחירות של הליכוד ביתנו: גלעד ארדן (מקום 71. 97 אלף שקל), וגדעון סער (מקום 80. 80 אלף שקל).
האם לשרים רגישות גדולה יותר לכספי הציבור? נראה שלא: הח"כים הבכירים לא זקוקים ללשכה חיצונית, שכן הם כבר מחזיקים בחדר כפול — בכנסת ובמשרד הממשלתי שהם עומדים בראשו. מעבר לכך הם מסוגלים לרתום את תקציב המשרד והלשכה לטובת הוצאות בעלות סיווג דומה.
בדיוק מסיבה זו תקציב השרים עומד על כשליש מהתקציב המקסימלי של הח"כים: 24.5 אלף שקל לשנה, אלא שנתון זה כלל לא מצוין בסיקורים השנתיים. אחד ההסברים לכך הוא שהממשלה — בניגוד לכנסת — ממאנת לחשוף את פירוט ההוצאות הפרטניות של חבריה.
רה"מ בנימין נתניהו, למשל, ממוקם ברשימה במקום המחמיא: 115 (השתמש ב־20 אלף שקל בלבד). אלא שנתניהו הוציא בשלוש השנים הללו מיליוני שקלים על רכישות דומות בעזרת סעיפים תקציביים של משרד ראש הממשלה שלא חשופים לציבור. בין היתר שילם נתניהו כ־14 אלף שקל בשנת 2010 על כיבוד ושתייה ללשכתו בכנסת וכ־70 אלף שקל לטייק אווי ממסעדות גורמה בירושלים ושכירת שפים למעונו ב־2011.
"אין חולק כי במסגרת תפקידו של חבר הכנסת נדרש הוא להוצאות, אשר ראוי ולגיטימי שמדינה תממן", הבהירו ב"תנועה לאיכות השלטון". "הוצאה של יותר מ־10,000 שקל על 'הדפסות וצילומים' עשויה להיות מבורכת, אם אכן מסייעת לנבחר הציבור למלא את תפקידו נאמנה". עם זאת, בתנועה טוענים שהפרדת תקציב הקשר עם הציבור מסך התשלומים המוענקים לחבר הכנסת "יוצרת מצג שווא, אשר עלול לפגוע ברציונל שעומד מאחורי מתן התקציבים לחברי הכנסת ובאופן יישום הפיקוח והבקרה עליהם".
בתנועה הזכירו כי מלבד תקציב זה, הנבחרים משתכרים כ־37 אלף שקל בחודש וזוכים למימון שירותי תקשורת, עיתונים, הוצאות שהייה בבתי מלון, ביגוד, הוצאות רכב ועוד.
"מעצם תפקידו כנבחר ציבור נדרש חבר הכנסת לקיים קשר עם הציבור, ולפיכך ייחוד תקציב עצמאי לשם כך הוא מיותר, ומוטב היה שהתקציב ייכלל במסגרת מכלול ההוצאות המותרות למימון". לבסוף בתנועה הציעו כי ייקבעו כללים המסדירים את היקף ההוצאות המותר באופן מפורט יותר, ובאופן שהדיווח על ההוצאות הללו יוכל לשקף את מידת ההצדקה להן. "ככל שתגבר השקיפות בהקשר זה, תתבצע מלאכת הפיקוח והבקרה באופן אפקטיבי יותר, הן על ידי חשב הכנסת והן על ידי הציבור בכללותו".
