באוצר מנסים לרסן את ניגודי העניינים של יועצי התקשורת

מה משותף לכל אלה - משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, בנק ישראל, משרד התמ"ת, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד הביטחון, משרד הקליטה, משרד המדע, חברת נמלי ישראל, חברת החשמל, מעצ, רכבת ישראל, מקורות, רשות החשמל, חברת נתיבי גז לישראל, נמל אשדוד, מינהל מקרקעי ישראל ואפילו חלק מהאוניברסיטאות בישראל? כולם מעסיקים מחלקות דוברות פנימיות במשרה מלאה, אבל גם מוציאים עשרות אלפי שקלים בכל חודש במימון משלמי המסים על העסקת יועץ תקשורת חיצוני באופן קבוע. למה? כי אפשר. וזו רק רשימה חלקית.

משרד האוצר מתחיל כעת לעשות סדר בנושא. אגף החשב הכללי במשרד יפרסם בימים הקרובים נוהל חדש להעסקת יועצי תקשורת חיצוניים. משרדי הממשלה מעסיקים מומחים חיצוניים בתחומים רבים, אולם הסיבה לכך שהאגף מקדיש נוהל מיוחד דווקא ליועצי התקשורת היא אופי עבודתם, שפעמים רבות חושף אותם למידע ציבורי רגיש, אף שהם עובדים באופן שוטף עם גופים במגזר הפרטי.

זמיר דחב"ש

יועצים באלפי דולרים לחודש

על פי הנוהל החדש, כל משרד ממשלתי (למעט משרד הביטחון, שתקנות חוק חובת המכרזים הרגילות לא חלות עליו) או שר שירצה להעסיק יועץ תקשורת חיצוני, יצטרך לקבל אישור מוועדה מיוחדת שתפעל במשרד האוצר לצורך העניין, ובראשה יעמוד סגן החשב הכללי. המשרד יצטרך לקבל את אישור הוועדה גם במקרה של הארכת חוזה העסקה של יחצן חיצוני - דבר שקורה כיום לעתים תכופות באין מפריע, כאשר יחצנים חיצוניים נשכרים למטרת דברור פרויקט ספציפי אבל נשארים עד להודעה חדשה. דוגמה לכך היא יועץ התקשורת החיצוני של משרד ראש הממשלה, עמירם פליישר, שנשכר ביוני 2011 לצורך דברור המהלכים שקידם ראש הממשלה לקיצור הבירוקרטיה בענף הבנייה למגורים, אך עדיין ממשיך להיות מועסק בידי משרד ראש הממשלה יותר משנה לאחר מכן תמורת אלפי דולרים בכל חודש.

עוד קובע הנוהל החדש כי אם המשרד מעוניין לשכור יחצן חיצוני, יהיה עליו להגיש לוועדה חוות דעת של מנכ"ל המשרד שמפרטת מדוע יש להעסיק את היחצן אף שיש למשרד דובר פנימי. בנוסף, המשרד יידרש להציג תוכנית עבודה מסודרת ליחצן עם יעדים מדידים, שיאפשרו לבדוק אם היחצן עמד במשימותיו, ודובר המשרד יהיה אחראי על תהליך הבקרה. כמו כן, היחצן יחויב לחתום על הסכם למניעת ניגודי עניינים בין השירות שיעניק למשרד הממשלתי לבין פעילות עסקית של לקוחותיו הפרטיים. היחצן גם יידרש לעדכן את המשרד במשך כל תקופת העסקתו ברשימת לקוחותיו הפרטיים. התעריפים שישולמו ליועצי התקשורת יהיו תעריפי החשכ"ל הרגילים, כלומר סכומים שמגיעים עד לכמה עשרות אלפי שקלים בחודש לכל היותר.

עמירם פליישר צילום: גלעד קוולרציק

"פתח לזליגת מידע"

נושא היועצים הכפולים - אלה שגם מייעצים למשרדי הממשלה וגם ללקוחות פרטיים - נחשף ב"כלכליסט" כבר בינואר 2010. כמעט כל משרדי הממשלה מעסיקים באופן שוטף יועצי תקשורת חיצוניים, אף שיש להם מחלקות דוברות פנימיות. איש אינו מפקח על ההעסקה הזו, ולרוב מי שמפעיל את היחצנים החיצוניים אינו המשרד כלל אלא השרים בעצמם. במילים אחרות, פעמים רבות יש כאן מסלול עוקף לשכירת יועץ אסטרטגי לשר עצמו, על חשבון משלם המסים, באין מפקח.

מבקר המדינה התייחס לתופעה הזו במאי 2012, והראה כיצד בנק ישראל העסיק באופן קבוע את היחצן זמיר דחב"ש בנוסף למחלקת הדוברות הפנימית של הבנק, במסלול של פטור ממכרז שמקבל הארכה מ־2006 ועד היום. זאת אף שדחב"ש העניק במקביל שירותי יחסי ציבור לגופים פרטיים שנמצאו תחת פיקוחו של המפקח על הבנקים (בנק ברקליס, למשל). על כך כתב המבקר, "נסיבות שבהן הגוף המפוקח והגוף המפקח משתמשים בשירותיו של אותו יועץ יכולות ליצור פתח לזליגת מידע מהגוף המפקח למפוקח ולהעמיד את היועץ במצב של ניגוד עניינים אפשרי". והנה, למרות הביקורת של מבקר המדינה, בבנק ישראל לא רק שלא צמצמו את היקף ההעסקה של היועץ החיצוני, אלא שכרו יועץ חיצוני נוסף, שני במספר, שידברר רק את הפיקוח על הבנקים.

הנוהל החדש של משרד האוצר לא ידביר את התופעה הזו. הוא מציב בעיקר מגבלות בירוקרטיות על משרדי הממשלה ונותן כוח מסוים לדוברים שלהם, אבל כל זה על הנייר בלבד. בפועל, ההוראות החדשות לא יגבילו בזמן את משך ההתקשרות עם דובר מסוים, ולא יגבילו את מספר הפעמים שאפשר להאריך את החוזה שלו או את מספר הפעמים שניתן לשכור את אותו יועץ. מלבד זאת, הנוהל החדש לא יחול על חברות ממשלתיות, גם לא על בנק ישראל, ולכן מלכתחילה יכולת ההתמודדות שלו עם אינפלציית היועצים החיצוניים היא חלקית בלבד.