"שכר הלימוד הוא לא החסם העיקרי בדרך להשכלה הגבוהה"
סמנכ"ל התקצוב בות"ת ורכז ההשכלה הגבוהה באוצר, שעומדים מאחורי התוכנית הרב־שנתית להשכלה הגבוהה, מסבירים שיש צורך לשלב אוכלוסיות נוספות: "רק 53% בממוצע זכאים לבגרות, אנחנו מתחילים למצות את הכמות שנכנסת לאוניברסיטאות"
בשנתיים האחרונות נבנה מודל תקצוב חדש להוראה ומחקר ונקבעה תוכנית רב שנתית להשכלה הגבוהה שהוסיפה עד כה מיליארד שקל למערכת ותכניס מיליארד נוסף עד סיומה. סגל האקדמיה בירך על תוספות הכסף ועדכוני המודל לאחר עשור של קיצוצים, אולם עדיין אומרים כי חסר כסף בשביל שמערכת ההשכלה הגבוהה בישראל תזנק קדימה ולא רק תתאושש. גדי פרנק, סמנכ"ל לתקצוב בות"ת ומיכה פרלמן, רכז ההשכלה גבוהה ומו"פ באוצר בטוחים שבעוד שנה מהיום השינויים כבר יורגשו ואותם אנשים ידברו אחרת.
שכר הלימוד אינו הבעיה
בין הישגי התוכנית הרב־שנתית מציינים השניים העברת כסף ייעודי לתוכניות לשילוב חרדים ובני מיעוטים, ותמיכה במוסדות בפריפריה. אולם דווקא הסיוע לסטודנטים מהשכבות החלשות יותר לא קיבל התייחסות יתרה.
"יש מלגות על בסיס סוציו־אקונומי ועל בסיס התנדבות", אומר פרנק, "אבל בסוף זו שאלה של סדרי עדיפויות. תמיד יהיה מי שיגיד שחסר לו. צריך לזכור שזה רק רכיב אחד ממערך שלם של סיוע ממשלתי".
"יש גם מערך הלוואות לסטודנטים ממצב סוציו־אקונומי נמוך והשימוש בו כמעט לא קיים", מסביר פרלמן, "מדובר בהלוואות מסובסדות. יכול להיות שיש פה פער במידע או שכלים אחרים מטפלים ברוב המקרים, כך שיש פחות צורך באותן הלוואות".
יכול להיות שהאנשים שעומדים בקריטריונים הסוציו־אקונומיים לא מגיעים להשכלה הגבוהה?
פרלמן: "לא ראינו שדווקא שכר הלימוד הוא חסם. אנחנו לא בטוחים לגמרי ולכן באים לשפר את המערך הזה גם לסטודנטים במצב סוציו־אקונומי לא נמוך, כדי להנגיש יותר את המערכת".
פרנק: "53% בממוצע זכאים לבגרות, אז אנחנו מתחילים למצות את הכמות שנכנסת להשכלה הגבוהה מקרב מי שיכול. השאלה היא מה ההיקף של העומס של שכר לימוד מתוך עלויות המחיה של אדם, אם הוא סטודנט ואם הוא לא. אני לא חושב, אחרי שבדקנו מכמה כיוונים, ששכר לימוד בהיקף של פחות מ־10,000 שקל בשנה הוא המשפיע הגדול על השאלה האם מישהו לומד".
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית שלח ועד ראשי המכללות הציבוריות נייר עמדה שנשלח לתקשורת ובו הוא מתריע מפני אישור המל"ג של שבעה מוסדות לא מתוקצבים חדשים וטוען לפגיעה במכללות בין היתר על ידי חלוקת מלגות לסטודנטים ולמחקר גם למוסדות הלא מתוקצבים. יש לציין כי בזמן הראיון פרנק ופרלמן לא הכירו את המסמך עצמו ולכן התייחסו לטענה עצמה ולא אליו.
יש באמת מספר מוסדות גדול מדי, יש מקום לעוד מוסדות?
פרנק: "היתה נגישות נמוכה עד סוף שנות השמונים, אז עיקר התלמידים למדו באוניברסיטאות. מאז היו פתיחה גדולה של המערכת ונגישות כמעט בכל אזור. יכול להיות שבתהליך הזה הגענו למספר גדול מדי של מוסדות. לא הייתי מאט את תהליך הפתיחה וההרחבה של מערכת ההשכלה הגבוהה, אבל אפשר לשאול את השאלה האם הגענו לנקודה מספקת. אנחנו לא רוצים להקטין את הגמישות הגיאוגרפית. מיצינו את מספר המוסדות, אולי בשוליים צריך גם לקטון במספר המוסדות".
אם מישהו כיום ירצה לפתוח מוסד פרטי יש איזושהי סיבה להגיד לו לא?
פרלמן: "אלו שאלות שדורשות עבודה מקיפה מאוד שאנחנו נמצאים כעת במהלכה, אבל זה ייקח עוד הרבה זמן עד שתהיה לנו משנה סדורה של כמה האוניברסיטאות צריכות וכמה המכללות והאם לתקצב כך או אחרת. זו אחת מהשאלות היותר הכבדות שנמצאות עדיין על הפרק".
לדוקטורנטים יש עתיד כאן
הבעיה הגדולה שבה נתקלה המערכת בעקבות העשור האבוד היתה הקיטון במספר חברי הסגל הבכיר, ולכן אחד מיעדי התוכנית היה קליטת 2,000 חברי סגל בשש שנים. היה ניתן לצפות שדור העתיד שצריך לצאת ללימודי פוסט־דוקטורט בחו"ל ירגיש שיש לו לאן לחזור, אך זה לא המצב בפועל.
פרנק: "אנו נכנסים לנקודת התייצבות של התוואי בשנה השלישית של התוכנית, אבל זה לא אומר שכל בעיות העבר תוקנו כי נדרש זמן".
פרלמן: "תמיד ימצאו אלו שחושבים שלא ימצאו מקום, אבל זו השנה שבה המערכת מתייצבת, המודלים משתנים ושלב ההיערכות מאחורינו. אם נשוחח עוד שנה כנראה שהאווירה תשתנה".
למה להפחית במספר הדוקטורנטים?
פרנק: "נושא הדוקטורנטים היה שליש מהחלק שעוסק במחקר במודל הקודם. הדבר נבע גם משיקולים היסטוריים. הדוקטורנטים הם חלק חשוב, אך לאו דווקא בהיקף שהיו. עדיין החלק של הדוקטורנטים הוא ניכר - 15%. מדובר ב־350 מיליון שקל בשנה".
ואין פחד שיווצר מספר מוגבל של דוקטורנטים?
פרנק: "בשנתיים־שלוש האחרונות יש קיפאון במספר הדוקטורנטים. אבל בתכנון של 15 שנים קדימה, אנחנו במקום טוב".
