בנק ישראל: נשים ערביות רוצות לעבוד, זו החברה שמונעת מהן

מחקר חדש של בנק ישראל מחזק את מסקנות דו"ח טרכטנברג בנוגע לשילוב נשים ערביות בשוק העבודה. על פי המחקר, שכתבו ד"ר ערן ישיב מאוניברסיטת תל־אביב וניצה קסיר מבנק ישראל, על המדינה להשקיע בהגדלת הנגישות של נשים ערביות לשוק העבודה - כולל הקמת מעונות יום ושיפור התחבורה הציבורית, אך בנוסף לדו"ח טרכטנברג ממליץ המחקר גם על בחינת אפשרויות התערבות תרבותית לשם הגברת הלגיטימציה של עבודת נשים והפסקת האפליה נגדן בקרב מעסיקים יהודים.

כיום רק קצת יותר מ־20% מהנשים הערביות משתתפות בשוק התעסוקה, לעומת כ־60% מקרב הנשים היהודיות. במהלך הזמן הצטמצמו הפערים ברמת ההשכלה בין ערביות ויהודיות, אך הם עדיין גדולים - ממוצע שנות ההשכלה של נשים ערביות עומד על 10.1, בעוד שאצל היהודיות מדובר על 13.1. עם זאת, מהמחקר עולה שאין די בחיזוק תכונות כמו השכלה כדי להביא לגידול בהשתתפות וסגירת הפערים בשיעורי ההשתתפות. ייתכן כי הגידול בפער בשיעורי ההשתתפות בין יהודיות לערביות מקורו בסיבות אחרות, כגון סיבות תרבותיות ואפליה, אך גם חוסר נגישות תחבורתית או היעדר מעונות יום.

בסוף ינואר האחרון אישרה הממשלה הקצאה של 120 מיליון שקל לטובת עידוד תעסוקת נשים ערביות. על פי התוכנית, יוקמו מרכזי תעסוקה ייעודיים, יינתנו הכשרות מקצועיות, מתן סבסוד יום גם לנשים המועסקות במשרה חלקית ועוד. במחקר מדגישים שני החוקרים כי יש לעודד הכוון תעסוקתי כבר במערכת החינוך.

ממצא מעניין של המחקר הוא כי במשקי בית במגזר הערבי שבהם יש מפרנסים נוספים נשים דווקא נוטות להשתתף גם הן יותר בשוק העבודה. אמנם, מחד קיומם של מפרנסים נוספים במשק הבית מקטין את הצורך ביציאה לעבודה, מאידך הוא משקף את הנטייה של אנשים להתחתן עם בני זוג הדומים להם במאפייניהם, ובכלל זה בהשכלה. למספר ילדים עד גיל 17 יש השפעה שלילית, וכנראה נתפסת כאן השפעת ההכנסה השלילית של קצבאות הילדים, לצד הצורך בטיפול בילדים. ואכן כאשר הילדים קטנים ההשפעה על היציאה לעבודה שלילית יותר.